בפרסומת שעלתה לרדיו לאחרונה מציע השדרן שבמקום לספר לאנשים בקו״ח שיש לכם יכולת לימוד עצמי והתמדה, פשוט ספרו שסיימתם תואר בפתוחה. זה כיוון חשיבה מעניין ולא ייחודי לפתוחה: מוסדות לימוד רבים מציגים את הלימודים בהם כאתגר וככל שהאתגר גדול יותר כך התעודה בסוף שווה יותר.

אך האם האתגר הלימודי באמת מוסיף משהו לחווית הלימוד או שבסך הכל מדובר בכלי סינון למועמדים כדי להקל על המעסיקים? ואיך אתם הייתם מעדיפים ללמוד? פוסט קצר עם כמה מחשבות על לימודים כמסננת.

1. מוסדות הלימוד משקרים (לפחות חלקית)

חברה שסיימה לאחרונה תואר בהצטיינות במדעי המחשב ומתמטיקה מאוניברסיטה נחשבת סיפרה כמה קל היה לה למצוא עבודה. מעסיקים רק ראו את גליון הציונים ומיד שמחו להזמינה לראיון, וכמובן שגם המשכורות שהוצעו היו בהתאם.

אבל מה לגבי רובנו המסיימים תואר במכללה או אוניברסיטה ללא הצטיינות. כמה שווה התעודה במצב זה? חיפוש קצר ברשת הביא אותי לאתר כלכליסט שטען למשכורת 14-17 אלף ש״ח לבוגרי תואר ראשון ללא נסיון שמצליחים למצוא עבודה בתכנות. הסכום נאה אבל לא ברור ממנו כמה מכם אכן יצליחו למצוא עבודה בתכנות והאם התעודה לבדה מספיקה כדי למצוא עבודה.

אולי יהיה יותר קל לשאול אחרת— האם בחברה בה אתם מועסקים יגייסו מישהו רק בגלל שיש לו תעודה ממוסד כזה או אחר? כאן התשובה בכל החברות שאני מכיר היא ״לא״ מוחלט. כדי להתקבל למשרת תכנות צריך לדעת לתכנת. כל השאר זה קישוטים על העוגה.

2. האם האתגר הלימודי מביא לתוצאות טובות יותר?

עוד ויכוח ישן ומעניין נוגע לאתגר ולהשפעה החיובית או השלילית שלו על תוצאת הלמידה. למשל אנו נוטים להאמין שתנאים קשים לחיילים באימונים תורמים להישגיהם בקרב, שכן החיילים כבר רגילים לתנאי השטח.
לכן לכאורה אם לכל אורך התואר עליכם להתמודד עם מאמרים מקצועיים קשים באנגלית או לשבור את הראש על תרגילי בית מתוחכמים, עד שתסיימו את התואר תדעו טוב יותר כיצד להתמודד עם אתגרים אלו.

אולי באמת שיטת הלימוד הטובה ביותר היא ״לזרוק״ את התלמיד למים, ולחכות שיצוף?

יש הרבה דיונים מעניינים בנושא ברשת. מהנסיון שלי לפחות כמרצה שמלמד תכנות, לימוד איכותי הוא אכן חוויה מאתגרת ודורש מאמץ מהתלמיד, אך לא כל מאמץ רלוונטי לתהליך הלמידה או רצוי. רוב מבחני הבגרות היום בנויים כך שכדי לעבור אותם אתם צריכים מאוד להתאמץ ולשנן כמות מכובדת של חומר, אך בסיום הבחינה סביר להניח שתשכחו את רוב מה שלמדתם.

כשאתם לומדים לתכנת ונאבקים שעות להתקין את סביבת העבודה כי באוניברסיטה רוצים שתפתרו את התרגיל על מכונת לינוקס, זו חוויה משמחת לאנשים מסוימים או מדכאת לאנשים אחרים, אבל בכל מקרה רובכם לא תהיו מתכנתים טובים יותר אם תתקינו לינוקס בתור סטודנטים ותשכחו מזה אחרי, גם אם נאבקתם שעות כדי שהמחשב יעבוד.

3. מה כן עובד? אתגרים רלוונטים ותנאים סבירים להתמודד אתם

בואו ננסה משהו אחר. מה יקרה אם בסוף השעור מרצה יחלק את כל חומר הלימוד מסוכם ומוסבר בעברית פשוטה, במקום מצגות שלא מתאימות ללימוד עצמי? איך זה יראה אם בנוסף תלמידים יקבלו גם הקלטות וידאו מאונדקסות של השעור, כך שאפשר יהיה לדלג לקטע שלא הבנתם ולצפות בו שוב ושוב? אה, וגם לשלוח מייל למרצה ולקבל עוד באותו יום הסבר ודוגמאות נוספות שימחישו את הנקודה.

מה יקרה אם התרגיל יהיה מבוסס רק על החומר שנלמד בשעור ומופיע בדפי הסיכום, ולא על ידע כללי קודם של התלמיד או ידע מקורסים אחרים?

מה יקרה אם נגביר את זמינות המרצים לשאלות ונעשה את זה קל יותר לתלמידים שמעוניינים להצטרף לקבוצת למידה ולדבר עם חברים אחרים על מה שלא הבינו, או לשמוע דעות נוספות מחברים ללימודים?

מה יקרה אם נכוון את הקורס שלנו כך שהתרגילים יהיו מבוססים על אתגרים אמיתיים מהתעשייה, כך שלמי שמסיים את הקורס בהצלחה יהיו את הכלים לעבור ראיון עבודה? איך זה ישפיע על המוטיבציה של התלמידים להתמודד עם האתגרים בקורס?

לא צריך להקל בבדיקת הבחינה או התרגילים. לא צריך להוריד את הרמה. מה שכן צריך זה לחפש איך להשקיע יותר בתלמידים כדי שיוכלו להתמקד באתגר האמיתי ולא באתגרים מדומים. אנחנו משלמים הרבה כסף על לימודים ומגיע לנו לסיים אותם ולהיות מוכנים לשוק העבודה.

אנחנו לא צריכים מסננת. אנחנו צריכים סולם.