קרה לכם שישבתם בשעור ו-5 דקות אחרי שהסתיים לא הצלחתם להזכר בדבר אחד שנלמד בו? מה לגבי יום או שבוע אחרי? או אולי עדיף לשאול: האם אתם יכולים להסביר או לחזור על דברים ששמעתם בהרצאה בשבוע שעבר?

1. למה קשה ללמוד בכיתה

מנקודת מבט של תלמיד הלמידה בכיתה מחייבת רמת ריכוז מאוד גבוהה ולאורך זמן ממושך. אפילו כשאנחנו רואים סרט לא תמיד אנחנו זוכרים כל פרט ממנו, ויום טיפוסי בבית הספר הוא באורך 2-3 סרטים באורך מלא. ובעוד שהסרט מלא באפקטים ודמויות שמתחלפות, בכיתה אתם תקועים עם אותו המורה שעתיים-שלוש ברצף.

בניגוד לסרט, בשעור אי אפשר לעשות Pause או לדלג על קטעים משעממים. אין הפסקת פרסומות ואי אפשר להחליט שאת הפרק הזה אני אקרא מהספר יותר מאוחר או לשנות את סדר הלימוד.

גם התנאים הפיסיים מהווים מכשול משמעותי: יש אנשים שיותר קל להם להתרכז בעמידה, או תוך כדי תנועה. אנשים שקל להם יותר כשהתאורה מעומעמת ואפשר לראות בבירור את השקפים לעומת כאלה שמעדיפים אור חזק כדי לא להירדם.

אתגר משמעותי נוסף של למידה בכיתה הוא הפערים בין התלמידים השונים: אנחנו אוהבים לחשוב על זה כאילו המרצה מפזר חומר והתלמידים השונים סופגים כל אחד לפי יכולתו. איך ירגיש תלמיד שאת רוב החומר שנזרק אליו הוא לא מצליח לספוג? האם כשיגיע החלק שהוא כן מסוגל להבין הוא עדיין יהיה מספיק קשוב? ומה לגבי התלמידה שמבינה מהר מדי? האם היא לא תאבד קשב עד שנגיע לחלקים הרלוונטים עבורה?

2. חניכה כחלופה לכיתה

זה לא תמיד היה כך. רעיון אחד שעבד לאורך ההיסטוריה ועדיין קיים הוא חניכה: הבן של הנפח יהיה נפח כי אביו ילמד אותו את העבודה. ואותו הדבר הבן של התופר והבן של הסנדלר. חניכה אפשרה לנו להעביר ידע מקצועי לאורך הדורות, ולהכניס אנשים חדשים (שוליות) לתוך מקצועות קיימים.

חניכה מבוססת על מספר רעיונות השונים משמעותית מלמידה עיונית:

1. הידע מותאם אישית ללומד ומגובה ביכולת ניתנת למדידה.

2. ידע תיאורטי נבנה על ידע מעשי וקצב הלימוד מתאים לקצב היישום של הידע.

3. מחויבות הדדית לתהליך הלמידה.

אם נדבר רגע על התחום שלנו (הייטק), למרות התארים והקורסים וכל הדברים, עיקר הלמידה מתבצעת בצורת חניכה. מתכנת חדש מגיע לצוות והמתכנת הוותיק עובר אתו על קוד, נותן משימות ברמת קושי עולה ומעמת את הצעיר עם טעויות.

זאת אחת הסיבות שאכפת לנו יותר באיזה חברה עבדת מאשר באיזה טכנולוגיה עבדת. תהליך החניכה בחברות מסוימות הרבה יותר טוב מאשר בחברות אחרות. קל ללמוד טכנולוגיה חדשה, הרבה יותר קשה ללמוד את הטכניקה.

3. קבוצת למידה כחלופה לכיתה

למוזיקאי צעיר שמנגן בלהקה יש לרוב יתרון על פני מוזיקאי מקביל שאינו בלהקה, גם אם שניהם לומדים אישית אצל אותו המורה. התקשורת עם אנשים אחרים באותה הרמה שלך, וההתקדמות ההדדית של אנשים שונים באותה הקבוצה מייצרת הזדמנויות להסתכל על עבודה של אחרים ולבקר עבודה של אחרים.

מה אם במקום לפתור מבחן ולהגיש למורה ננסה לפתור מבחן ולהעביר את הטופס הפתור לתלמיד שלידנו? מה אם נמשיך כך ונבקש מ-3 תלמידים שונים לדרג את העבודה שלנו?

אני חושב שנקבל שני אפקטים חיוביים: האחד מצד התלמידים המדרגים, שהרי כשאנו קוראים עבודה של חבר ומנסים לדרג אותה אנו מתעמתים שוב עם ההבנה שלנו את החומר. אולי החבר יודע יותר על תחומים מסוימים ופחות על תחומים אחרים, וכך דרך הביקורת גם אני לומד משהו חדש.

בנוסף, הידיעה שחברים מסתכלים על מה שאני כותב מבטיחה שאחשוב פעם שניה או שלישית על דברים לפני שאני כותב אותם, כי אני יודע שהדברים האלה ילוו אותי בשיחות עם החברים בתקופה הקרובה.

בחזרה למוזיקאים: כשאתם מבטלים שעור נגינה כי לא התחשק לכם לקום המורה יסלח לכם. כשתבטלו חזרה עם הלהקה ובגלל זה תנגנו גרוע בהופעה, החברים יהיו הרבה פחות סלחנים, וגם אתם כלפי עצמכם.

4. מה הלאה

השאלה הבאה היא האם ניתן ליישם את הרעיונות של חניכה וקבוצת למידה כתחליף ללמידה בכיתה, והאם התוצאה תהיה אפקטיבית יותר. אשמח לשמוע מה דעתכם או כל הערה אחרת בתגובות.