מתכנני בתי הספר שלנו ראו לנגד עיניהם חברת מופת של פועלים, שבבוקר הולכים למפעל לייצר ואחר הצהריים חוזרים הביתה לזמן איכות עם המשפחה ושיחות פילוסופיות על החיים. שיטת הלימוד והתכנים נבחרו בקפידה כדי לייצר אנשים שירגישו בנוח בסגנון החיים הזה.

את החינוך לעבודה במפעל אנו רואים במתודה: חלוקת התלמידים לכיתות לימוד לפי גיל עם התקדמות בכל שנה לכיתה הבאה (בדומה לפס-ייצור). חלוקת זמן הלימוד לשעורים והפסקות עם השעון שעוזר להפריד ביניהם. וכמובן המבחנים האחידים שתפקידם למיין את התלמידים כשם שבוחנים איכות של תוצרים בפס הייצור.

את החינוך לערכים אנו רואים בתכני הלימוד עצמם: נסיון להקנות לכל ילד בסיס בלשון, היסטוריה, ספרות, תנ"ך וכמובן מקצועות הדגל אנגלית ומתמטיקה. הרעיון שקיים סט ידיעות שכל אדם בחברה צריך לדעת כדי שיוכל לתקשר ולדון עם חבריו על הנושאים החשובים באמת.

הבעיה הגדולה של בית הספר היא שהעולם כבר לא נראה כך. המדינות המודרניות מקיימות כלכלה בתר תעשייתית בה המפעל נדחק לשוליים ועיקר הייצור הוא בתעשיות עתירות ידע, פנאי, אומנות, חינוך ושירותים. אנו מגדלים דור של פועלים לעולם שאין בו יותר מפעלים, והגיע הזמן לעצור את זה.

1. אפשר אחרת

הצעד הראשון לשינוי הוא הצבת מטרות ריאליות לבית הספר כמרכז חינוכי שמשפיע על הנפש. עלינו להסתכל ביושר על החברה שלנו ולנסות להבין איזה מיומנויות אנשים צריכים בשביל להסתדר בה ויהיה להם קשה ללמוד אותן לבד.

הדבר הראשון שעולה לראש הוא מהפכת הידע. היום באינטרנט אתם יכולים למצוא בחינם את כל הידע של העולם. אתם יכולים ללמוד קורסים מעמיקים ומקצועיים מהטובים במרצים ויש לכם גישה לספרי הלימוד המעמיקים ביותר בכל תחום ולמחקרים העדכניים ביותר. אין שום דבר שבית ספר יכול להוסיף על הידע שכבר נמצא שם. תפקיד המורה כגורם שמעניק ידע נעלם ולא ישוב.

הצד השני של מהפכה זו הוא השינוי במודל הייצור. אנחנו עדיין צריכים קשרי גומלין עם אנשים אחרים בשביל לייצר, אבל אנחנו כבר לא תלויים במתווכים ושומרי סף למיניהם. לא צריך הון כדי לקנות את המכונות האחראיות לייצור רוב החדשנות בעולם. כדי לכתוב תוכנה צריך רק מחשב. כדי להפיץ תוכנה צריך רק חיבור לאינטרנט. כדי להקליט סרט צריך רק אייפון, וכדי להפיץ אותו חשבון ביוטיוב. צמצום התלות בהון היא אחד הגורמים למשברים של השנים האחרונות. פעם בעל הון יכל לפתוח מפעל ולקבל תשואה טובה על השקעתו. להגדיל את המפעל עם קניית מכונות נוספות, וככל שגדל כח הייצור כך גדלו הרווחים. היום כבר יש בתי קברות לכל המכוניות המיותרות שמיוצרות במפעלים ואף אחד לא קונה.

בית הספר האידאלי יצטרך ללמד את הילדים שלנו איך ללמוד ואיך ליצור, ובעיקר איך ללמוד כדי ליצור.

2. שיטת הלימוד

מבנה בית הספר האידאלי יהיה כשל מרכז קהילתי, בו הפעילויות יתקיימו בקבוצות גיל מעורבות. הילדים הגדולים יבחרו פרויקטים לעבוד עליהם, ויפעילו לטובת העניין את חבריהם ואת הקטנים מהם. כל אחד מהתלמידים יוכל לבחור לעזור בבניית פרויקטים או להוביל פרויקט בעצמו.

הפרויקט יכול להיות כל דבר שמעניין את אותו התלמיד: החל מהעלאה של מופע ריקוד, הקלטת שיר, לצבוע את בית הספר או מבנים באזור, להכין סרט אנימציה או לכתוב משחק לאייפון. בכל פעילות התלמיד יגדיר מדדי הצלחה וכשלון, ינסה לארגן קבוצת ילדים שיעזרו לו בפעילות ובסיום זמן העבודה על הפרויקט יציג אותו לקבוצה, למורים ולהורים.

המרכז יהיה פתוח 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. הקטנים יגיעו בשעות שמתואמות עם עבודת ההורים. הגדולים יוכלו לבחור לעצמם את השעות. אין חלוקה לכיתות או לקבוצות גיל וגם אין מבחנים. אין בהם צורך. גם על הרטלין נוכל לוותר.

תלמידים שלא ירצו ליזום פרויקטים תמיד יכולים להשתתף בפרויקטים של אחרים, או לשבת בצד ולשחק בפלייסטיישן. האם יהיו כאלה שיבחרו להתחבשן ורק לשחק בפלייסטיישן כל היום? בהחלט כן. אבל הם לא יהיו הרוב (ואגלה לכם עוד סוד: יש גם די הרבה כאלה בבית הספר היום).

3. תפקיד המורה

המורה הוא הגורם החשוב ביותר במערכת הזאת, כי ילדים לא נולדים עם היכולות ללמוד ולהוביל פרויקטים. המורה מוביל את התהליך: הוא יושב ומעודד את התלמידים לא להתייאש כשהכל נראה אבוד. אחרי פרויקטים שכשלו המורה דוחף את התלמידים קדימה כדי שיעמדו שוב על הרגליים וימשיכו ליצור.

בתפקידו השני המורה אחראי על בחירת הפרויקטים. בעולם האמיתי מנהל במפעל יכול לבחור לשדרג את תשתית המפעל כדי לצמצם זיהום, או לזהם את הנהר ולשלם את הקנס. לרוב תשלום הקנס (והפעלת לוביסטים) יצא זול יותר משדרוג התשתית בטווח הקצר, אך יעשה הרבה יותר נזק למפעל ולסביבה בטווח הארוך.

תפקיד המורה לסייע לתלמידים לבחור פרויקטים המייצרים ערך לטווח הארוך. בהיעדר הציון יש לתעדף פרויקטים שיתרמו לרווחה של בית הספר וכלל הקהילה בראיה של שנים קדימה.

בסוף תפקיד המורה בבית הספר האידאלי הוא לבטל את התלות בו. להביא כל תלמיד למצב שהוא מסוגל ליצור וללמוד ולהוביל בלי שאף אחד ינחה אותו. אבל אי אפשר להתעלם מהתלות במורה בתחילת התהליך וגם לאורך כל הדרך.

4. מה, לא ילמדו ליבה?

האם בוגרי בית הספר האידאלי יהיו בורים? האם לא ידעו מתמטיקה, אנגלית ולשון? קשה לי להאמין. קודם כל כי אני בטוח שחלקם יתעניינו בזה ויקימו קבוצות לימוד של תלמידים בהן ישבו תלמידים שמתעניינים בנושא מכל קבוצות הגיל. קבוצות לימוד עצמאיות כאלה כבר קיימות בתעשיה בהמון חברות הייטק שאני מכיר. כל שבוע מישהו אחר לומד נושא ומלמד את הקבוצה.

הם כנראה ישננו הרבה פחות חומר כי לא יצטרכו להיבחן עליו. מצד שני השתתפות בקבוצת דיון כזאת, לימוד החומר לצורך העברתו הלאה לחברים לקבוצה וקיום דיון עם אנשים שאתה מעריך מייצרים חווית למידה הרבה יותר משמעותית משינון ובחינה.