השבוע לימדתי את הבן שלי לרכב על אופניים. זה היה מעייף, ספורטיבי ובעיקר מעניין. שתי הבעיות העיקריות שלו בלמידה בכלל לא היו קשורות ליכולת רכיבה. הן קיימות גם כשמבוגרים מנסים ללמוד, ואני מזהה אותן גם אצלי וגם אצל תלמידים שלי. מודעות אליהן תעזור גם לכם ללמוד טוב יותר.

1. תחושת מסוגלות

הבעיה הראשונה היא הפער בין המסוגלות לבין תחושת המסוגלות. הפער הזה יכול ללכת לשני כיוונים: או שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים לעשות משהו שגדול עלינו, או ברוב המקרים שאנחנו בטוחים שלא נצליח משהו אחרי שאנחנו כבר כן יודעים לעשות אותו.

באופניים זה אומר להילחץ כשאבא עוזב את היד ואז בגלל הלחץ לאבד שיווי משקל.

בתכנות זה אומר להבין כשמישהו מראה לנו את הפתרון, אבל לא להצליח להגיע אליו לבד.

בשני המקרים הפתרון הוא חיזוק תחושת המסוגלות. לא צריך לתת לתלמיד את התשובה ועדיף להדגיש שהוא מסוגל להגיע לזה לבד. רצוי גם להזכיר הצלחות עבר, וחשוב לתת לדברים זמן.

כשאתם לומדים לבד כדאי להשתמש באותן טכניקות: כשדברים נראים מסובכים הזכירו לעצמכם דברים קודמים שאותם כן הצלחתם, לכו לפגוש אנשים שעושים דברים דומים או שנמצאים בתהליך למידה דומה, ותנו לדברים זמן.

2. מוטיבציה

האתגר השני בלימוד הוא העדר מוטיבציה, או בעברית פשוט לא מתחשק לעשות משהו שאנחנו לא טובים בו. זה נכון ברכיבה על אופניים באותה מידה שזה נכון בתכנות.

זה מייאש לנסות לפתור תרגילים שנראים פשוטים בתכנות וששום דבר לא עובד. זה עוד יותר מייאש כשהמחשב נטפל לכל שגיאת כתיב ובגלל ששכחתם אות או סימן כל התוכנית לא עובדת.

ואגב זה גם מייאש לא להצליח לרכב מטר וחצי בלי ליפול.

אנחנו גם יודעים איך זה ייגמר: בסוף כן תצליחו לכתוב תוכנית קטנה שתעבוד, ואחריה עוד אחת, ולאט לאט ככל שתצברו יותר הצלחות כך גם יהיה יותר כיף להמשיך וללמוד עד שנצטרך להוציא אתכם בכח מהמחשב אחרי שכל הסופשבוע ישבתם לפתור באג.

היעדר מיומנות גורר היעדר מוטיבציה ובלי המוטיבציה קל להפסיק להתאמן ואז הפסדנו.

במקום, בנו לעצמכם תוכנית חודשית שמקציבה X שעות בכל יום לאימונים, כאשר המספר הזה עולה בהדרגה. בימים הראשונים הקציבו שעה ביום פעמיים בשבוע, אחרי שבוע אפשר להעלות ל-3 פעמים בשבוע וכך הלאה. זה ברור שבהתחלה לא תהיה לכם מוטיבציה וזה בסדר גמור. החוכמה היא להמשיך להתאמן גם כשלא מתחשק.

ללמוד תכנות זה קשה. ובהחלט אפשרי. אל תוותרו לעצמכם.