אני מהאנשים שלא ממש יודעים לחתוך. שנתקעים בעבודות הרבה אחרי שצריך. אז כתבתי לי כמה סימנים שעוזרים לי להבין כשהגיע הזמן להמשיך הלאה, ותובנה קטנה שמזכירה לי למה זה חשוב. מקווה שעד סוף הפוסט גם אתם תתחילו להתלבט.

1. למה זה חשוב

יש לנו מיליון סיבות להישאר בעבודה שהיא לא משהו: התנאים נוחים, אנחנו כבר מכירים את כולם, יודעים איך להתמודד עם המערכת. יש לנו ימי חופש צבורים, קל להגיע לעבודה, אני בדיוק צריך עוד שנה שם לקורות חיים, אעזוב כשאמצא משהו טוב יותר, סך הכל טוב לי שם, בדיוק לקחתי משכנתא. ככל שאתם מכירים יותר אנשים כך הרשימה הזאת תתמלא בעוד סיבות יצירתיות להישארות.

וזה כל כך קל להתעלם מהצד השני של הרשימה. להתעלם מכל הדברים שאנחנו מפסידים כשנשארים במקום הלא נכון. הדברים שאי אפשר לראות אותם כי הם לא קיימים עדיין.

כשאתה נשאר בעבודה הלא נכונה אתה מפסיד זמן. אתה מפסיד את הדבר הגדול הזה שממש רצית לעשות. אתה מפסיד את החיים שרצית בשביל חיים שהם בסך הכל די בסדר, אבל שנינו יודעים שלא על זה חלמת כשהתחלת את המסלול.

2. כי אתה תקוע

כשהתקבלתי לעבודה הראשונה שלי כמתכנת הייתי הבן אדם הכי שמח בעולם. מישהו משלם לי בשביל לעשות משהו שעד אז עשיתי לגמרי בחינם. ובנוסף קיבלתי הזדמנות לתכנת עם אנשים סופר מוכשרים שגם מהם למדתי המון. עם הזמן דברים התחילו ללכת יותר לאט. אנשים התחלפו, אתגרים נהיו פחות מעניינים. ואני התחלתי לכתוב פרויקטים בבית שלא קשורים לעבודה.

אם הפיתוח המקצועי שלך נעצר. אם לא קראת ספר מקצועי או למדת טכנולוגיה חדשה. אם אתה מרגיש שהעבודה זה המקום שאתה הולך אליו כי צריך כסף, אולי כדאי להתחיל לזוז.

3. כי אתה מוקף באנשים הלא נכונים

אני זוכר שהייתי בעבודה ממש מצוינת עם אנשים לא נכונים. באופן רגיל זה לא הפריע אבל פעם בכמה שבועות אחד מהם היה בא ביציאה שהיתה יכולה להשאיר אותי ער חצי לילה מרוב כעס. אני אפילו לא זוכר היום איזה סוגים של דברים הם עשו או אמרו, וזה כנראה לא ממש משנה.

בעבודה עם האנשים הלא נכונים יש נטיה להרגיע את עצמנו ולהגיד שזה לא נורא ואנחנו כמעט לא מרגישים אותם וכו'. אבל האמת שצריך לזכור את האלטרנטיבה, את איך זה מרגיש כשעובדים עם אנשים נכונים. לזכור שעם האנשים הנכונים הרבה יותר כיף לבוא לעבוד, והרבה יותר קל לעשות דברים. ואז גם מגיעים לתוצאות טובות יותר.

אם האנשים שעובדים אתך מכניסים אותך לסטרס, אולי כדאי להתחיל לזוז.

4. כי החופש שלך בסכנה

חופש זה עניין יחסי. בכל עבודה יש אנשים שירגישו שיש להם יותר שליטה על היום יום שלהם וכאלה שירגישו שכלום לא בידיים שלהם. באופן כללי אנחנו מרוצים יותר מהעבודה ככל שאנחנו מרגישים שיש לנו יותר שליטה על מה שקורה.

אבל כשלוקחים לנו את החופש זה כואב. כשהיינו רגילים לשגרה מסוימת ולרמת שליטה מסוימת ואז הבוס מודיע שמעכשיו הוא רוצה לשבת אצלך בשיעורים להקשיב לכל מילה שאתה אומר ובסוף כל שיעור יקח אותך לשיחה וישאל למה אמרת ככה ולא אחרת, זה סימן טוב שהגיע הזמן להתחיל לזוז.

אנחנו לא עוזבים עבודה כי רע לנו. אנחנו עוזבים כי יש משהו טוב יותר שאנחנו יכולים (וצריכים) לעשות עם הזמן שלנו. אנחנו עוזבים כי כל שעה שנשארים באה על חשבון אותו דבר חשוב יותר.