יש לא מעט מצבים שאנחנו כותבים משהו ויודעים שעוד רגע נצטרך להרחיב אותו עם דברים דומים. דוגמא שהיתה לי לאחרונה היא אינטגרציה עם ספקי סליקה: אתה רוצה שאנשים יוכלו לקנות דרך האתר ולא ממש אכפת לך אם ישלמו דרך פייפאל, קארדקום, ריווחית, טרנזילה וכו. כרגע עובדים עם פייפאל אבל אם קארדקום יציעו דיל יותר טוב אולי נעבור אליהם.

היינו רוצים ששינוי כזה כמעט לא ישפיע על קוד המערכת ויש כאן שתי אפשרויות:

1. אפשר ללמוד מראש איך עובד ה API של כל ספקי הסליקה שאתה מתכנן לעבוד איתם, לחשוב מה הדברים המשותפים ולבנות קוד גנרי שיתאים למבנה. אחרי זה לבנות כבר את המימוש הראשון בתוך התשתית שיצרת.

2. אפשר להתחיל עם מימוש אחד בלי חשיבה מתוחכמת על שימוש חוזר והיררכיית מחלקות. גם המימוש השני והשלישי יהיו פיתוח מאפס עם הרבה copy/paste ורק במימוש הרביעי לחפש את המשותף, לבנות ספריה גנרית ואיתה לכתוב מחדש את שלושת המימושים הראשונים.

על הנייר האופציה הראשונה נשמעת יעילה יותר. ניסיון מראה שהשניה הרבה יותר מהירה והתשתית שיוצאת הרבה יותר מדויקת.