כשאתם כותבים קוד בדרך הנכונה די ברור שאתם שם: כל פונקציה יושבת בדיוק במקום שלה, אין כפל קוד והמידע שדרוש לכל תהליך נמצא שם כשאתם צריכים אותו. הטבלאות בבסיס הנתונים הן בדיוק במבנה הנכון כדי שיהיה קל לשלוף מהן את המידע ואפילו ברור איך לכתוב את קוד הבדיקה.

הבעיה היא כשהולכים בדרך הלא נכונה.

אני זוכר באחד הקורסים כשביקשתי בתרגיל לכתוב קוד שמוצא את המחלק המשותף הגדול ביותר בין שני מספרים. תוך כדי שאני מראה את הפיתרון הנאיבי עם לולאות וכל הסירבול הזה צועק אחד התלמידים מהספסל האחורי ״למה כל כך מסובך? לא שמעת על אוקלידס?״. התנצלתי כי באמת באותו זמן לא ידעתי מה לאולקידס ולחישוב מחלקים אבל מיד בהפסקה הלכתי לויקיפדיה וגיליתי את מה שאוקלידס גילה מזמן, וזה שיש דרך ממש קלה למצוא את המחלק המשותף הגדול ביותר בין שני מספרים.

ואחרי שאתה מבין את הדרך של אוקלידס כבר ברור שהדרך הקודמת לא היתה נכונה. היא היתה פחות יעילה, יותר מסובכת להבנה ויותר קשה למימוש. היתרון היחיד שלה הוא שחשבתי עליה ראשונה.

ועדיין צריך לזכור החיים זה לא חדר בריחה. לפעמים אין דרך נכונה ולפעמים הדרך הנכונה באמת מסורבלת ומרגישה ממש עקום. יש איזה אינטואיציה שאנחנו מפתחים שעוזרת לנו להרגיש כשפיתרון מסוים עובר ליד אבל בטוח יש משהו יותר פשוט. מאוד משתלם להמשיך ולחפש פיתרונות פשוטים לבעיות (גם כאלה שכבר פתרנו) כי זו הדרך היחידה לחזק את אותה האינטואיציה. זה ההבדל בין ״יש לי רעיון אבל בטוח יש משהו טוב יותר אז אמשיך לחפש״ לבין ״יש לי רעיון והוא הכי טוב שאצליח למצוא עבור הבעיה הזאת״.