עד כמה החלק המקצועי בראיונות עבודה עוזר לנו לקבל החלטה מושכלת לגבי מועמדים, ועד כמה זה רק תירוץ לאפליה?

קראתי אתמול פוסט בלינקדאין שדיבר על הקושי של אנשים אחרי גיל מסוים לקבל זימונים ולעבור ראיונות עבודה. הרושם שלי שהתפיסה הכאילו אוביקטיבית שיש לחלק מאתנו לגבי שאלות מקצועיות שגויה.

האופן שבו השאלות נשאלות, הרמזים הקטנים שעוברים תוך כדי ובעיקר הקרדיט שאנחנו נותנים מראש למועמד שמולנו הם בעלי משקל משמעותי בהערכת התשובות המקצועיות של המועמדים.

אני רואה את זה בעולם של הרצאות: כשמרצה מקבוצה ״חזקה״ (גבר מהמוצא הנכון ובגיל הנכון) אומר שטות בהרצאה זה הרבה פעמים יעבור מתחת לרדאר של הקהל. אף אחד לא יעמת אותו עם הטעות. כשמרצה מקבוצה ״חלשה״ (אישה, מהמוצא הלא נכון ובגיל הלא נכון) תגיד את אותה שטות בדיוק מיד יקפצו עליה שהיא מדברת שטויות בהרצאות.

החלק המקצועי הוא לא אוביקטיבי ולפעמים אתם מתחילים אותו בעמדת נחיתות. הפיתרון היחיד שעובד במצב כזה הוא להתאמץ יותר: לקרוא יותר, להבין יותר ולהכיר את כל הניואנסים של כל שאלה לפני שניגשים. כשהריצפה עקומה אין ברירה אלא ללמוד לרקוד טוב יותר.