עומס הטכנולוגיות בעולם פיתוח ווב יוצר בעיה: מתכנתים מרגישים שהם לא יודעים מספיק על משהו ולכן מעדיפים לקחת פיתרון קיים מהמוכן. הבעיה שהפיתרונות המוכנים משתנים ללא הרף ומה שנכון למישהו אחד לא תמיד נכון למישהו אחר או במצב קצת שונה.

חבר סיפר לי השבוע שנתקע כשניסה לשלב בין TinyMCE ל React. הוא מצא ספריה של TinyMCE לריאקט הבעיה שהיא לא עבדה עם הפרויקט שלו. אחרי שנמאס לו לזרוק חפצים על השגיאות בקוד הוא קפץ לבקר ויחד ניסינו רעיון מהפכני - ויתרנו על הספריה וכתבנו בעצמנו קצת קוד שידביק את TinyMCE ל React. זה אומנם הרבה יותר קצר מהרכיב שהוא מצא, וכנראה מטפל בפחות מצבים, אבל לא תאמינו - זה עבד.

או במקרה אחר הפעם במערכת שלי. כבר מספר חודשים שאני קורא על Code Splitting ועל כל מיני פיתרונות שמשלבים Code Splitting עם ה Router כדי לשפר את מהירות הטעינה של מערכות ריאקט, אבל כל פעם שניסיתי ליישם את אחד מהרעיונות האוטומטיים האלה משהו לא התחבר בדיוק כמו במדריך. לפני כמה ימים ישבתי על הגדרות ה Webpack כדי לבנות מנגנון משלי. זה לקח חצי יום עבודה אבל בסופו הגעתי למשהו שעובד, וכנראה יותר טוב עבורי מאשר הפיתרונות הקיימים מהרשת.

אז נכון אם אתם מתחילים פרויקט מאפס או שבמקרה כל ה Stack הטכנולוגי שלכם זהה לזה שמופיע ב Tutorial יש סיכוי שתצליחו ליישם את הדברים בדיוק כמו בהוראות. ברוב המערכות האמיתיות לעומת זאת הרבה יותר משתלם להפסיק לבזבז על זה זמן. השתמשו ב Tutorials כדי לקבל רעיונות, אבל כשדברים לא בדיוק עובדים אל תפחדו לנסות ליישם לבד. אולי זה אפילו יצליח.