יש טכנולוגיות שהן כל כך גדולות שהליכה לאיבוד היא ברירת המחדל בהן. הדוגמאות מהחיים שלי הן: Rails, Angular וכמובן Unix. וככל שטכנולוגיה גדולה כזו חיה יותר שנים כך נוצרות יותר ויותר דרכים "פשוטות" לעשות דברים, דרכים שכמובן רק מגדילות את נפח הפנים של הבעיה שלפנינו.

גישה אחת בעבודה עם מערכות כאלה היא להיצמד למוכר. בגלל זה כשמסתובבים בחברות אתם מוצאים בקלות מערכות שכתובות ב Angular אבל מנצלות רק 20% מהיכולות של הכלי. המתכנתים שם מצאו את ה 20% שעובדים להם וזה מספיק. הרבה פעמים גם מבחינה ארגונית זה הפיתרון הטוב ביותר.

אבל למתכנת שעובד על כזו מערכת זו גישה הרסנית. לאורך זמן אתם לא מנצלים את השנים בעבודה על המערכת כדי לצבור ניסיון רלוונטי ובעוד 4 שנים תמצאו את עצמכם יודעים רק את אותם 20% שעבדו עבורכם באותו מקום. כשתגיעו לראיון עבודה במקום חדש שעובד באנגולר זה יהיה מביך לשני הצדדים.

אני רוצה להציע רעיון אחר- עשו לעצמכם הרגל ופעם בשבוע בחרו בעיה עליה עבדתם השבוע ופיתרו אותה שוב בדרך שונה, תוך שימוש בחלקים בתשתית שאתם לא מכירים. אם יצא לכם פיתרון יותר טוב החליפו את הקוד המקורי שכתבתם, ואם פחות טוב זירקו את זה כניסוי שלא הצליח.

ארבע שנים קדימה והרווחתם מיומנות אמיתית בפריימוורק ואני מקווה שגם נהניתם מהדרך.

נ.ב. אם קראתם את זה וחשבתם "רעיונות יפים יש לבחור אבל מה זה קשור אליי? אצלנו אין זמן למשחקים ולפתור דברים פעמיים" אתם יכולים להירגע. כולם מרגישים ככה. ובכל זאת כולם מבלים שעות בפייסבוק, ב ynet, באינסטוש, בפינת קפה, בארוחת צהריים בחוץ, בישיבות, בימי גיבוש ובעוד עשרות פעילויות שאינן תכנות. שעה בשבוע ללמידה אתם יכולים למצוא.