"עשית כבר שיעורי בית?" "מה עם העבודה שצריך להגיש למחר?" "את זוכרת שיש לך מבחן בשבוע הבא?" "מי לא הכין עדיין שיעורי בית?" "אין טלויזיה עד שלא תסיימי את כל השיעורים" "אם לא תסיים את השיעורים עד ארבע לא תלך לחוג"

משפטים אלה ורבים נוספים נאמרים כל יום בבתים רבים לילדים שיש להם המון חלומות, ושיעורי הבית אינם חלק מהחלומות האלה. אבל לא באתי לפה לספר לכם על החלומות של הילדים שלכם אלא על האחריות או יותר נכון חוסר האחריות שלהם.

כשאנחנו מזכירים בעדינות לגוזלים להכין את שיעורי הבית, אנחנו לא מאפשרים להם לקחת אחריות על הלמידה שלהם. אנחנו לא מאפשרים להם לטעות. אנחנו לא מאפשרים להם לנסות. הם יגיעו לכיתה עם שיעורי בית מוכנים אבל אם ישבתם להם על הווריד כמו שצריך אתם יודעים טוב שזה לא הגיע מהם. רוב הילדים מסיימים את בית הספר בלי שהיתה להם הזדמנות לקחת אחריות על הלמידה שלהם. בלי שהיתה להם הזדמנות לבחור ללמוד משהו, למצוא את הדרך, להתמיד בה, אולי להיכשל ולהתבלבל ואז לקום ולהמשיך עד שיודעים. המוטיבציה להמשיך תמיד הגיעה מבחוץ.

וכשאותם ילדים גדלים וצריכים ללמוד משהו חדש האינסטינקט הטבעי שלנו הוא לחפש את המסגרת. למצוא מישהו חיצוני שיסביר, שאני אוכל לשאול אותו שאלות, שיתעניין בי ובהתקדמות שלי ושישב לי על הווריד עד שאני אצליח. אנחנו מוכנים לשלם הרבה בשביל להעביר הלאה את האחריות על הלמידה שלנו.

גם כאן בטוקוד קל לראות את זה. יש את מי שרק רואה את סרטי הוידאו, אחרים גם מגישים תרגילים בפורום ומקשיבים להערות ומעטים ממש גם מגיבים על עבודות של אחרים ומנסים לעזור ולשפר. הבחירה לראות את סרטי הוידאו אחרי שקנית קורס אונליין היא קלה, זה יהיה טפשי לא לראות אותם. הבחירה גם לשבת ולפתור את התרגילים כשאף אחד לא יושב לך על הווריד היא כבר יותר קשה. והבחירה לעזור לאחרים מתוך הבנה שיש פה עוד הזדמנות ללמוד, בלי שאפילו ביקשו ממך, היא הקשה ביותר.

אז כן זה ברור למה אנחנו פוחדים מקורס אונליין. ביצוע תהליך לימודי במסגרת זמן קבועה עם לו"ז ידוע ומדריך שדואג שכולם יתקדמו לפי התוכנית דורש הרבה פחות אחריות. אם סיימתי קורס בג'ון ברייס ולא מצאתי עבודה אני יודע למי לבוא בטענות. המכללות השונות מעודדות את זה כשהרבה פעמים הן מבטיחות עבודה למסיימי הקורסים.

בקורס אונליין לעומת זאת אין תהליך. אתה יכול לראות את הוידאו, או לא. אתה יכול לפתור את התרגילים, או לא. אתה יכול ללמוד יותר מהר או יותר לאט, לעזור לאחרים או לבחור להסתתר. הקורס אונליין נותן לך הזדמנות - וזו האחריות שלך לנצל אותה כדי לעשות את המסע שיתאים לך.

שתי מסקנות מהסיפור הזה:

1. כדאי ללמוד לקחת אחריות על הלמידה שלכם. לא רק בגלל שזה יחסוך לכם כסף, אלא בעיקר בגלל שזה יותר יעיל. אתם יכולים לבחור ללמוד בדיוק את מה שאתם צריכים וליישם מיד על העולם שלכם, במקום להתאים את עצמכם לקצב שמישהו אחר קובע.

2. כדאי לזכור שהפחד הוא מוצדק, שבפעמים הראשונות שתיקחו קורס אונליין זה כנראה לא יצליח טוב כמו שתרצו ולהיות מודעים לסיבה לפער. אף אחד לא מוריד את גלגלי העזר מהאופניים ויש מתחיל לנסוע מהר. אבל מי שמוריד את גלגלי העזר ומוכן ליפול כמה פעמים ירוויח ובגדול.

נ.ב. להורים שיושבים על הילדים כדי שיכינו שיעורי בית ומחפשים דרך טובה יותר, זיכרו שאין דרכים קלות ואין פיתרון אחד שעובד לכולם. כן כדאי לשאוף ליצור בבית אווירה של הכנת שיעורי בית: לשאול את הילדים מתוך התעניינות אמיתית מה הם למדו, להראות להם את החומר מזוויות נוספות ואולי לשריין זמן לימוד משפחתי בו אתם לומדים והם מכינים את השיעורים. כדאי גם לתחום את הדברים בזמן כך שהילדים יתרגלו ששעה ביום מכינים שיעורים (או כמה שמתאים לכם ולהם). אבל הכי חשוב לזכור שזו אחריות שלהם והעברת אחריות זה משהו שלוקח זמן. בהינתן שתצליחו ליצור סביבה בה ברורים ה Benefits של הכנת שיעורי בית ובה הילדים מרגישים שהם מסוגלים להכין את השיעורים אתם יכולים לסמן וי כי עשיתם את שלכם. לא יודע אם הם ידעו חשבון בסוף אבל הם בטוח ידעו לקחת אחריות על הלמידה שלהם.