כשהקטנה שלי אומרת שסיימה לאכול אני תמיד מנסה עוד משהו - אולי תנסי עוד ביס מזה? אולי עוד עגבניה בזמן שאני מקריא סיפור? בטוחה שלא בא לך גם מלפפון?

אבל אם היא זורקת את האוכל על הריצפה מיד אני קופץ להסביר לה שאסור לזרוק אוכל על הריצפה ופעם הבאה אני אוריד אותה מהשולחן. לא עוברת שניה והיא כבר זורקת עוד ביס והנה הארוחה הסתיימה.

עבור בת שנתיים אצלנו במשפחה, לזרוק אוכל על הריצפה זה הדרך שלה לסמן שהיא שבעה. וזו דרך שעובדת. הרבה יותר טוב מאשר להגיד שהיא שבעה.

וגם אצלכם בצוות המתכנתים שאתכם והמנהלים שלכם יעדיפו להשתמש בסימנים שעבדו עבורם בעבר במקום להגיד את הדברים כמו שהם. אנחנו יכולים לראות מתכנת שהיה אחד המובילים והמרכזיים בפרויקט פתאום מתחיל לעבוד לאט וברישול. הוא לא יגיד שהוא שחוק חלילה, ובהחלט יכול להאשים את הסביבה או לתת הסברים מאוד משכנעים. הכל בשביל "שנרד" ממנו. ואם זה פרויקט קוד פתוח תראו אנשים שפשוט "נעלמים".

או מתכנתת שמרגישה שהעבודה קטנה עליה אז לאט לאט היא תתחיל להשקיע יותר בפרויקטי-צד, תלך ליותר מיטאפים ותחפש את הקידום המקצועי במקום אחר. זו התנהגות שבנסיבות מסוימות מנהלים תופסים כחיובית אבל המרחק בינה לבין עזיבה ומציאת מקום עבודה חדש הוא מאוד קצר.

אנשים לא אומרים את מה שהם מרגישים כי זה לא עובד, בדיוק כמו שאצלנו במשפחה לזרוק אוכל על הריצפה עובד הרבה יותר טוב מאשר להגיד "אני שבעה". כשאכפת לכם מהאנשים שאתם עובדים איתם אין ברירה אלא להתאמץ כדי להבין את הסימנים ולעזור להם להתמודד.