תסמונת המתחזה
תסמונת המתחזה היא אמיתית. כשאנחנו מגיעים למקום עבודה חדש או לקבוצה חברתית חדשה יש לרבים מאתנו פחד ש"המסיכה תקרע" והמתחזה ייחשף. ואז אנחנו מתחילים לעשות דברים כדי לצמצם את הסיכון הזה:
אנחנו שואלים פחות שאלות, כדי שלא יחשבו שלא הבנו.
אנחנו לוקחים פחות סיכונים, כדי שלא יבקשו מאתנו הסברים שלא נוכל לספק.
אנחנו מסתירים כשלונות וחוסר ידע כולל באמצעות שקרים.
בשנים הראשונות שלי כמדריך לפני כל קורס הייתי נלחץ - מה אם ישאלו אותי שאלה שאני לא יודע? האם למדתי מספיק טוב את כל החומר? מי אני בכלל שאבוא ללמד מישהו אחר? כששאלו אותי שאלה שאני לא יודע הרבה פעמים המצאתי תשובה רק בשביל לא להראות את חוסר הידע, ואתם יכולים לנחש לבד איך המקרים האלה נגמרו.
הצעד הראשון כדי להתמודד עם תסמונת המתחזה הוא להתאמן. אצלי התחלתי להתאמן באופן יזום להגיד "אני לא יודע", ולשאול יותר שאלות גם על דברים שאני "אמור" לדעת את התשובה. כשמתייחסים לדברים כמשחק שצריך להתאמן עליו זה יכול להיות יותר קל. בשלב מסוים הפחד שהמסיכה תיקרע פשוט נעלם. היום אני בא לקורסים כדי ללמד וגם כדי ללמוד - אני מעלה יותר שאלות מחשבה ושואל את המשתתפים על המערכות שהם עובדים איתם. וכשאתה בא לדיון עם סקרנות ונכונות להקשיב גם רמת הדיון עולה וכולם מרוויחים.
רבים מאיתנו מגיעים לראיון עבודה בפחד שיגלו עליי שאני פחות טוב ממה שאני טוען בקורות חיים, ובגלל זה אנחנו נלך לפחות ראיונות עבודה וכשכבר נקבל הצעה נפחד לנהל משא ומתן רציני על התנאים - כי מי יודע אם בראיון הבא גם יהיה לי כזה מזל כמו שהיה לי הפעם. הנה התיאור מתוך ויקיפדיה:
״אנשים החווים את תסמונת המתחזה (או סינדרום המתחזה), אינם מסוגלים להפנים את הישגיהם ויכולותיהם. הם משוכנעים שהם אינם ראויים להישגים אלה, ודוחים כל ראיה או הוכחה חיצוניים להישגים, בטענה שמדובר במזל, תזמון, או הטעיה מוצלחת מצידם.״
חשוב להגיד- התסמונת לא נעלמת עם הניסיון היא רק מחמירה. ככל שאתם צוברים יותר שנות ניסיון ומתראיינים לתפקידים רציניים יותר, כך אתם רק עוד יותר חוששים שיגלו כמה אתם לא יודעים ועוד יותר פוחדים לשאול. זה לפחות מה שהיה אצלי. הדרך להתגבר על התסמונת היא לא ללמוד יותר, אלא ההיפך, להתאמן על להרגיש בנוח עם מה שאנחנו יודעים ולא יודעים. ככל שנהיה טובים יותר בזה כך גם יהיה לנו יותר קל ללמוד יותר ולהיות הרבה יותר מקצועיים.