המערכת שלכם לא מתנהגת אותו דבר במצב פיתוח ובמצב ייצור. במצב פיתוח יש לנו הודעות שגיאה מפורטות, אפשרות להתחבר בשניה עם Debugger, אולי Live Reload כדי שכל שינוי מיד יופיע על המסך. במצב ייצור (Production) עוברים להציג הודעות שגיאה גנריות ולרשום את השגיאות בלוג, מכווצים את כל הקוד וסוגרים את כל אפשרויות החיבור כדי שירוץ מהר ובצורה מאובטחת.

ולא רק המערכת עצמה שונה בין ייצור לפיתוח, אלא גם ה Mindset בו אנחנו ניגשים לפתור בעיות.

כשלקוח ממערכת Production מדווח על באג הפרוסס שלי קבוע: אני כותב בדיקה לאמת את התקלה, מתקן אותה ומריץ את הבדיקה לראות שהכל הסתדר. לגיט אני מכניס את התיקון יחד עם הבדיקה הכל באותו קומיט ומצרף להודעת הקומיט את מספר השגיאה ממערכת ה Tickets. אם זו תקלה שתיקח לי יותר מכמה דקות עבודה אני אפתח Branch ובסוף אמזג אותו.

לעומת זאת כשאני נתקל בבאג בסביבת פיתוח אין שום טעם לכתוב בשביל זה בדיקה אוטומטית כי אחרת לא אצליח להתקדם בפיתוח. בסביבת הפיתוח אני כותב רק בדיקות יחידה קצרות, כדי לוודא שאני לא כותב שטויות.

ההתלבטות היחידה אגב היא סביבת ה Staging - כלומר הסביבה עליה ה QA רצים שהיא עדיין לא אצל הלקוחות אבל מצד שני כבר יצאה ממצב פיתוח. שם צריך להפעיל שיקול דעת.

מה השיטה שלכם?