אתם כנראה מכירים בן אדם או שניים שמאחרים. תמיד.

הם לא רוצים לאחר. הם מבינים כמה זה חשוב שדברים יתבצעו בזמן הנכון והם ממש רוצים שדברים יעבדו בזמן הנכון. אבל אני חושש שהכוונות הטובות שלהם הן בדיוק הדבר שגורם לאיחור.

הבעיה הראשונה היא הסביבה התומכת. מסתבר שכשהם מאחרים אנחנו מחכים להם.

שמתם לב וודאי שגם המתכנתים עם הנטיה הכי חזקה לאחר לדד-ליינים מצליחים באופן קסום להגיע עם מוצר שעובד לתערוכה או דמו גדול מול משקיעים. ועוד לא שמעתי על הרצאה טכנית שבוטלה כי המרצה לא הספיק להכין את דוגמאות הקוד. ראיתי את זה במו עיניי עשרות פעמים בעבודה, ואני בטוח שגם אתם. כשצריך להגיע עם קוד לאירוע שקורה בשעה ברורה גם המאחרים הכי כרוניים מצליחים להתיישר ולהגיע בזמן.

אז מה הסיבה לאיחורים?

יש אנשים שבכל אינטרקציה הם רוצים לתת קצת יותר. הם רוצים להשקיע קצת מעבר, לכבד עוד יותר את האדם שיושב מולם או שישתמש במוצר שלהם. "זאת ההזדמנות היחידה שלנו" הם יגידו לעצמם (ולחברים). רק עוד פיצ'ר קטן והמוצר יהיה משמעותית יותר טוב. הם יוצאים מגידרם כדי לעצור את השעון לכמה רגעים ונלחמים כדי לקבל עוד כמה דקות בכל יום.

הבעיה כמובן שלא משנה כמה זמן הם עוד יצליחו לסחוט מהיום הזה זה עדיין לא יספיק. הפיצ'ר הנוסף לא יעבוד כמו שצריך (ואם כן הוא עשוי לשבור משהו אחר). הבעיה שקשה מאוד לספר לעצמך סיפור אחר. לתת למוצר עוד שעה של עבודה, ובמיוחד שעה שאין לך, זאת מבחינתם הדרך לעשות את המקסימום. זאת הדרך להראות שאכפת להם.

האלטרנטיבה היא פשוטה להבנה אך קשה לביצוע- פשוט אומרים לא.

תגידו את זה בלי להתרגש ובלי להילחץ. ״אני מצטערת, נגמר הזמן״.

משאית שנוסעת בעומס יתר היא לא דרך יעילה יותר להעביר מטען, היא רק מסוכנת יותר. כשאת מעמיסה על היום שלך מעבר לקיבולת שלו בגלל שאת חושבת שיותר איכפתיות מייצרת יותר זמן, את רק הופכת לפחות יעילה ומתחילה לעשות טעויות. טעויות שבסופו של יום פוגעות בדיוק באנשים שרצית לשרת.

יש הרבה דברים בחיים שהם לא בשליטתך. כח המשיכה למשל, או הקשיחות של קיר יבש. זה מה שיש ועם זה צריך לעבוד.

וגם הזמן אם תבחרי בכך.

החלק הכי קשה בלהגיע בזמן הוא לקום ולהמשיך הלאה. לדעת שיש עוד דוגמא אחת שהתלמידים ממש חייבים לשמוע ולא לספר אותה. לדעת שיש עוד פיצ'ר אחד שהלקוח ממש חייב לקבל ולהוציא גירסא בלעדיו. ולעשות את זה בגלל שהעלות של תפיסת הזמן כפלסטלינה היא פשוט גבוהה מדי: אתם מזלזלים בלקוחות האחרים שלכם, במרצה שבא אחריכם, בבן אדם שמחכה בתור ובאיכות המוצר שאתם בונים.

והכי גרוע- אתם כל הזמן לחוצים.

אנשים ילמדו ולאורך זמן יעריכו אתכם יותר על הבחירה הזאת, בדיוק בגלל שזה לא אישי. בדיוק כמו שזה לא אישי אם הרכבת יוצאת בדיוק בשעה שקבענו. ואני יודע להגיד בתור מנהל, בתור לקוח ובתור חבר לעבודה - שתמיד יהיה לי קל יותר לעבוד עם מתכנתים שמתיחסים בכבוד לזמן שלי, ושמוכנים גם לעשות פשרות כדי להגיע בזמן.

צריך ללכת. זמננו תם.

...

הערה מנהלתית- אני לא אוהב לתרגם פוסטים וכמעט תמיד מעדיף לשים לינק למקור. בנושא זמן כשקראתי את הקטע הזה של סת' אתמול נזכרתי שהבחירה שעשיתי להסתכל על זמן בתור קיר לפני מספר שנים היתה אחת ההחלטות הטובות שקיבלתי מבחינה מקצועית. אני מקווה שהתרגום לעברית יעזור גם לכם להתחבר ולהגיע להחלטה דומה.

אגב1 המקור כאן:

https://seths.blog/2019/01/good-intentions-how-to-be-on-time/

אגב2 ברגע שהפכתם את הזמן לקיר יש לכם את החופש להראות איכפתיות במיליון דרכים אחרות. ורק זה לבד יעשה הבדל עצום באיכות העבודה שלכם.