הטעות הראשונה היא פיקוח יתר, וזה מה שקורה במהלך השיעור. המורה מדברת והילדים יושבים למלא קווים בחוברות עבודה שאי אפשר ללכת לאיבוד בהן. אגב לתרגולים בקודסקול יש את אותה בעיה. אנחנו לומדים באמת דרך משימות פתוחות שדורשות בניה של משהו מקצה לקצה.

הטעות השניה היא היעדר פיקוח, וזה מה שקורה בהפסקה. כאילו בשביל להתמודד עם פיקוח היתר וכדי שהילדים לא "יתפוצצו" אנחנו נותנים להם להוציא קיטור ולרוץ בלי השגחה רבע שעה בין שיעור לשיעור. בפועל ילדים לא יכולים לעשות שום דבר מועיל בהפסקה בדיוק בגלל שאין הכוונה.

בית ספר אידאלי נותן לילדים יום שלם ללכת באמצע- לבנות את הדברים הנכונים עם ההכוונה הנכונה, בלי לתת הוראות מדויקות ובלי לפחד שהילדים יטעו או יבזבזו את הזמן. זה בסדר גמור שצוות ינסה להרים מופע ובסוף לא יצליח, אבל עם הכוונה נכונה מסביב לשעון הם ילמדו מהתהליך.

(*) "אי אפשר ללכת לאיבוד בהן" - אם שואלים אתכם כמה זה 2 ועוד 2 ותכתבו 5 הצלחתם לכתוב את התשובה הלא נכונה. זה לא אומר שהצלחתם ללכת לאיבוד. ללכת לאיבוד זה לבנות משהו אחר לגמרי ממה שכותב השאלה התכוון ועדיין להרגיש טוב וללמוד מהתהליך. ללכת לאיבוד זה שקורה כשאני נותן משימה מסוג "תמצאו כמה שיותר בעיות אבטחה בקוד המערכת ההיא", או "בנו בוט לטלגרם שעושה משהו נחמד". גם אם לא מצאתם אף בעיית אבטחה או שהבוט לטלגרם שלכם לא מצליח לנסח תשובה נורמלית לשום שאלה, עדיין למדתם המון.