על ההבדל הקטן ב Bash בין printf ל echo
פוסט זה כולל טיפ קצר על כלי עבודה בסביבת Linux. בשביל ללמוד יותר על עבודה בסביבת Linux ו Unix אני ממליץ לכם לבדוק את קורס Linux שיש לנו כאן באתר. הקורס כולל מעל 50 שיעורי וידאו והמון תרגול מעשי ומתאים גם למתחילים.
במשחקים עם דוקר ראיתי את השורה הבאה בתיעוד שלהם:
$ printf "This is a secret" | docker secret create my_secret_data -
זה דווקא טריק נחמד - הוא אומר שיש לנו תוכנית שמצפה לקבל את הקלט שלה ל STDIN אבל מצד שני אנחנו רוצים להעביר לתוכנית טקסט קבוע. במקום להדפיס את הטקסט לקובץ ולתת לתוכנית לקרוא מהקובץ, אנחנו מדפיסים את הטקסט ישירות באמצעות Pipe ל STDIN של התוכנית.
זה עובד גם מחוץ לדוקר, למשל התוכנית wc יודעת די טוב לספור תווים בשורה שהיא קוראת מתוך STDIN או מקובץ, אבל אם יש לכם ביד טקסט קבוע תוכלו להשתמש ב printf כדי לשלוח אותו ישירות אליה:
$ printf "hello world" | wc -c
11
אז למה printf ולא echo? כי מסתבר ש echo מוסיף תו ירידת שורה לטקסט אותו הוא מדפיס. כך בספירת התווים אנחנו מקבלים:
$ echo "hello world" | wc -c
לכן בדוגמא של דוקר נבחרה הפקודה printf. אם נוסיף תו ירידת שורה שם תו זה יישמר בתור חלק מה Secret ועלול לפגוע בהתנהגות של תוכניות שצריכות את המידע.
נ.ב.1 אז נכון יש דרכים לגרום ל echo לוותר על תו ירידת השורה אבל בכל מערכת יוניקס הדרך היא קצת שונה ויש גם מקומות ש echo לא יקשיב לכם, לא משנה כמה תבקשו.
נ.ב.2 דרך התמודדות אחרת שעוקפת את הבעיה היא למחוק את הרווחים ותווי ירידת השורה כשקוראים Secret בתוכנית שרצה בתוך קונטיינר. אני מעדיף ליישם את שתי השיטות כלומר לשמור את הסוד בלי תו ירידת השורה ולכתוב את התוכנית כך שתהיה מספיק חכמה להתעלם מתווי ירידת שורה ורווחים שאולי נכנסו בטעות.