הולך כל יום בחמש
- ״מה דעתך על הבחור החדש?״
- ״נחמד אבל אין לו מספיק מוטיבציה. הולך כל יום בחמש.״
קשה למצוא הייטקיסטים ובמיוחד בסטארט-אפים שיגיבו אחרת ליציאה "מוקדמת" של עובדים. הפנטזיה של סטארט אפ היא שאנחנו כאן בשביל לשנות את העולם וכשמשנים את העולם אין זמן לדברים קטנים כמו לאכול, לישון או להיות עם המשפחה. הבעיה שהפנטזיה הזאת לא לוקחת בחשבון איך אנשים עובדים.
הנה תרגיל שאני חושב שעוזר: קחו חמש דקות בסוף כל יום לכתוב מה עשיתם וכמה זמן זה לקח.
לא קל לעשות השוואות בין הישגים כשאנחנו כותבים קוד כי כל משימה נראית קצת אחרת, אבל עם קצת מאמץ אני חושב שתצליחו לזהות תבניות - לזהות שמשימות מסוימות רצות לכם נורא מהר ומשימות אחרות מתקדמות הרבה יותר לאט ממה שהיה צריך. פיצ'רים מסוימים נכתבים תוך דקות והכל עובד ואחרים שולחים אתכם לשעות של חיפושים אחרי שטויות. בואו ניקח את כל הדברים שרצים טוב ונקרא להם שעות עבודה אפקטיביות. ועכשיו נשאל, כמה שעות עבודה אפקטיביות יש לכם ביום?
לרובנו אין יותר מארבע שעות כאלה ביום (ויש מספיק ימים עם פחות מזה). עכשיו נשאר להבין מה הסיבה ומה התוצאה. האם יש לנו רק ארבע שעות אפקטיביות במקרה, בגלל שזה הרכב המשימות שלנו, או שיש משהו יותר עמוק. והשאלה הגדולה, האם אני יכול לקחת משימה שישבתי עליה ארבע שעות משמונה בערב עד שתים עשרה בלילה, ולתקתק אותה בחצי שעה אם אני בוחר לעשות אותה ביום אחר או בשעה אחרת?
לקח לי הרבה זמן להבין לגבי עצמי לפחת שהתשובה חיובית. שהרבה ממה שהופך משימה מסוימת לארוכה או קצרה זה הגישה שלי והאנרגיה שלי כשאני מתמודד עם המשימה הזאת. ומשיחות וקריאה ברשת אני די בטוח שאני לא היחיד.
ובחזרה למוטיבציה. אם המוטיבציה גורמת לכם להישאר שעות במשרד גם כשאתם לא יעילים רק בגלל שאתם חוששים מהמבט של אחרים אתם עושים משהו לא נכון. אם אתם מודדים את העובדים שלכם לפי כמה שעות הם נשארים וכמה הם מוכנים "לישון במשרד" בשביל שהדמו ללקוח יראה כאילו הוא עובד אתם עושים משהו לא נכון. מוטיבציה בריאה היא המוטיבציה שלנו להתאמץ להיות אפקטיביים, להתאמץ לנצל נכון את השעות בהן אנחנו יצירתיים כדי להצליח לבנות ערך מוסף למוצר ולקוד שלנו. וכן גם המוטיבציה להגיד לבוס שמה שאנחנו בונים חשוב מכדי לעשות אותו אחרי לילה בלי שינה. זה סוג המוטיבציה שאני הייתי רוצה למצוא באנשים שאני עובד איתם.