משפט אחד קטן היה יכול לשנות את כל החיים שלנו וזה הולך ככה ״אין לי איך לעזור לך כרגע״. כי כל אחד שעובד בחברה מקבל הרבה יותר משימות ממה שהזמן מאפשר לסיים (וזה בכוונה), כי אין אף אחד מעליכם בהיררכיה שמארגן בשבילכם את המשימות וממיין את הדברים בשבילכם, וכי זה אנחנו שצריכים להחליט מה עושים היום מתוך ידיעה ברורה שבסוף היום יהיו משימות שלא יבוצעו.

ובמקום להיות ברורים לגבי זה כולנו משחקים את המשחק שהולך בערך כך: כן, אשמח לפתור לך גם את הבאג הזה. כן, אשמח להכין לך את המסמך איפיון ההוא. כן, ברור שאשמח לכתוב את התיעוד. לשבת עם ה QA לעזור לו בבאג מסתורי? כן בכיף. פגישת חברה היום? אני בא!

מה היה קורה אם במקום להגיד שנעשה משהו שכולם יודעים שלא נעשה נגיד במקום ״אין לי איך לעזור לך עם זה״:

״אני מבין שאתה צריך את המסמך למחר. אין לי איך לעזור לך עם זה. האמת שגם עוד שבועיים לא אוכל לכתוב אותו. תצטרך למצוא מישהו אחר״.

״אני מבין שיש באג קריטי במודול הזה. הבעיה שיש גם באגים קריטיים בשלושה מודולים אחרים וצריך לבחור איזה מהם לפתור. את יכולה לשלוח לי את הפרטים אבל לפני ספטמבר אני לא אגיע להסתכל על זה״.

זה קשה לשקף לבוסים עד כמה אתם עמוסים, ואין לי ספק שהבוסים מעדיפים לא לשמוע על הצרות שלכם. ובכל זאת אם אתם תקועים בהרגשה שכל הזמן לא מספיקים כלום ופוחדים ללכת לפגישות סטטוס, אולי זו גישה ששווה לנסות.