בואו נשים את הקלפים על השולחן כבר מהשורה הראשונה - אף אחד לא אוהב ריפקטורינג. טוב אולי רק מארטין פולר.

בשביל שנהיה מיושרים ריפקטורינג זה העבודה הלכאורה מיותרת שבה אנחנו לוקחים חתיכת קוד מסוימת ומחליפים אותה בחתיכת קוד אחרת שעושה בדיוק את אותו דבר.

ויש המון סיבות לא לאהוב את זה: זה לא כיף להתעסק עם קוד שאנחנו לא הכי מבינים, קל לשבור דברים בקוד כזה, וגם במקרה הכי טוב שהכל עובד אנחנו מגיעים בסוף בדיוק לאותו מצב בו התחלנו. לא עדיף לנצל את היום כדי לבנות פיצ'ר חדש או לתקן איזה באג? הרי בוא, אנחנו לא חיים בוואקום. בכל מערכת עם משתמשים יש באגים לתקן ופיצ'רים חדשים שהמשתמשים רוצים אתמול. למי יש זמן לבזבז על שכתוב של קוד שכבר עובד?

ובגלל שריפקטורינג הוא לא חלק משגרת החיים שלנו אנחנו גם לא ממש יודעים איך לגשת לזה כשצריך. אין לנו בראש את התבניות של ריפקטורינג כי אנחנו לא מתרגלים את זה, ואין לנו בפרויקט את התשתית של בדיקות אוטומטיות שתאפשר לזהות מתי שינוי שעשינו שבר משהו ומתי הוא באמת שיפר.

הזמן היחיד בו אנחנו כן ניגשים לדבר על ריפקטורינג זה כשדברים נשברים בצורה כל כך קשה שכבר אין אופציה אחרת. למשל כשיש קוד שאף אחד לא מעז לגעת בו או שמנגנונים מסוימים במערכת פשוט עובדים ממש לאט. אבל אז זה כבר לא ריפקטורינג אלא Rewrite. והבעיה עם Rewrite שזה תהליך שלוקח המון זמן ואין לכם מושג איפה תהיו כשהוא ייגמר.

יותר טוב להסתכל על ריפקטורינג כמו צחצוח שיניים, רק שלוקח חצי שעה במקום שתי דקות. תנו לזה חודש ותראו איך גם הקוד שלכם מקבל צבע לבן וריח של נקי.