אנשים שונים במקומות שונים ובגילאים שונים מדברים אחרת. סביר להניח שגם אם תשבו על הקו לצוטט לילדיכם בני העשרה לא תצליחו להבין הרבה מהדיבור שלהם (או יותר גרוע מהסמסים שהם שולחים). אבל החברים שלהם דווקא מבינים טוב מאוד.

הז'רגון שלכם עוזר לכם להתמצא בעולם ולתקשר יותר בקלות עם אנשים, ובאותו זמן הוא גם רומז לשאר העולם על הגיל שלכם, המעמד החברתי שלכם, החברים שלכם וכל מיני דברים שאולי הייתם מעדיפים לשמור לעצמכם.

ובאותו אופן שהשפה המדוברת או הכתובה מספרת המון דברים עליכם, כך גם לקוד שלכם יש ז'רגון וגם הקוד שלכם מספר את הסיפור: האם למדתם באוניברסיטה, במכללה או לבד; האם עבדתם בארגון גדול או שאתם יותר אנשים של סטארט-אפים; האם עבדתם עם עוד אנשים או בעיקר לבד, ואפילו כמה באגים יש לכם בדרך כלל.

ההבדל בין:

[print(x) for x in range(10)]

ל:

for i in range(10):
    print(i)

הוא הרבה יותר משמעותי מכמה שורות קוד נכתבו - הוא מספר סיפור על ההעדפות שלכם, על היכרות שלכם עם מבני השפה ועל שימוש נכון במבנים אלה. וככל שהקוד ארוך יותר כך הז'רגון יותר בולט.

אחד הדברים הכי טובים שאתם יכולים לעשות לקריירה שלכם כמתכנתים זה לצאת מהקופסא שלכם וללכת לקרוא קוד של כמה שיותר פרויקטים בשפה שלכם, ולנסות לשים את האצבע על ההבדלים בין הז'רגון שכל פרויקט משתמש בו. אחרי שתצליחו לזהות תוכלו להחליט לעצמכם באיזה ז'רגון אתם רוצים לדבר.

(נ.ב. וכדי שלא יהיו אי הבנות, בדוגמאות הפייתון הדוגמא השניה היא הנכונה, והראשונה תגרום לכם להישמע כמו הטינאייג'רים מהכותרת).