בתור פרילאנסרים אנחנו רוצים לעבוד מהיום הראשון עם הלקוחות הכי טובים ולתת להם את העבודה הכי טובה שאפשר כדי שהם ימליצו לחברים שלהם. ברוב המקרים לצערי זה לא עובד כך. הרבה יותר סביר שאם אין לך שום דבר להראות, הלקוחות הטובים יגיעו עם העבודות הטובות שלהם לאנשים אחרים.

אני לא אשכח את החודשים הראשונים שלי בתור מתכנת פרילאנס, שהיו מלאים בפגישות חסרות תכלית עם לקוחות פוטנציאליים ומעט מאוד פרויקטים שבקושי היה אפשר להתפרנס מהם. השיטה של להתחיל לעבוד בעבור גרושים ולאט לאט להעלות את המחיר אולי עובדת לספרים, אבל עבורי ועבור מתכנתים פרילאנסרים רבים שהכרתי היא לא עבדה בכלל.

מה כן עבד? ההבנה שלקוחות טובים שמוכנים לשלם סכומים הוגנים בעבור העבודה גם מוכנים להתאמץ ולמצוא את הפרילאנסרים הכי טובים שהם יכולים, ולכן עדיף להתאמץ כדי להופיע ברדאר של אותם לקוחות טובים כשהם מחליטים לחפש אותך. וההבנה שאף לקוח לא יחפש אותך לפי השם (כי אף אחד עוד לא מכיר אותך), אבל הם כן יכולים לחפש אותך לפי העבודה.

אז אם את חולמת להיות מפתחת מובייל פרילאנסרית, המקום הכי נכון להתחיל הוא פשוט לכתוב אפליקציות מובייל לבד או בהתנדבות עבור עמותות שיקדמו את העבודה שלך.

או, אם אתה חולם להיות מדען נתונים כדאי להתחיל מלנתח נתונים ממאגרי מידע ציבוריים ולפרסם את הדברים שגילית. בהמשך לנסות להידחף כדי להרצות על הניתוחים האלה בכנסים מקצועיים ולהיות נוכח בתוך הקהילה של מדעני נתונים. ברגע שאנשים מכירים אותך ואת העבודה שלך הלקוחות הטובים ימצאו גם את הדרך.

אני לא חושב שהשיטה הזאת תמשיך לעבוד לעד. סיכוי טוב שבעתיד יהיה הרבה יותר קשה לקבל פירסום או להידחף לכנסים. כבר היום חברות רבות עושות מאמץ אדיר כדי לסגור את החיבור הישיר שיש לנו עם העולם, לעמוד בשער ולגבות תשלום על כל חיבור שנוצר (היוש פייסבוק). אבל היום, לפרילאנסרים פה בארץ, הבחירה לעבוד קשה ולדחוף את העבודה שלנו בעצמנו היא הדרך הטובה והבטוחה ביותר להגיע לפרויקטים טובים.