מבחינות רבות אנחנו חיים בעידן הכי טוב שאי פעם היה עבור מי שרוצה ללמוד דברים חדשים: כל אחד ואחת, מכל מקום בעולם, יכולים ללמוד כל דבר.

אתם לא צריכים ללכת לאוניברסיטה, כי כל השיעורים של כל האוניברסיטאות הכי טובות זמינים אונליין לצפיה וכל חומרי הלימוד שלהם זמינים לקריאה ברשת. אתם לא צריכים ללכת לספריה, כי כל הידע האנושי זמין לכם מכל טלפון וכל מחשב. וכאילו שזה לא מספיק, נראה לפעמים שאתרים מתחרים ביניהם מי ינגיש לכם את הידע טוב יותר. ואתם לא צריכים שהחברים או השכנים שלכם ילמדו את אותו דבר, כי בזכות האינטרנט אתם יכולים למצוא קבוצה של אנשים שילמדו אתכם בשמחה ובחינם כל דבר שתרצו ויעזרו אחד לשני.

ובכל זאת רוב האנשים לא מבלים את ימיהם ולילותיהם בלימוד נושאים חדשים, למרות שיש לנו זמן, ולמרות שיש לנו את כל הכלים להצלחה.

נדמה לי שאחת הסיבות קשורה למוטיבציה וליחס שלנו למוטיבציה. בתוך ים האפשרויות שעומדות בפנינו כל יום, אנחנו רוצים למצוא את הדבר ההוא שילהיב אותנו, שיהיה שווה את המאמץ, שיהיה הדבר שאני רוצה לעשות כל החיים ושיגרום לי אושר. נסעתי עם נהג מונית השבוע שבילה חלק גדול מהנסיעה בלספר לי כמה הוא לא אוהב להיות נהג מונית, וכמה היה שמח למצוא משהו שהוא באמת אוהב לעשות. לצערי הבעיה הזאת ממש לא מוגבלת לנהגי מוניות.

וכאן אנחנו מגיעים לטיפ שלנו להיום והוא ההבנה שזה בכלל הפוך. קודם צריך לעבוד, ללמוד, להתעצבן, לא להצליח ולהמשיך לשבת על הקוד כמה שעות ביום (כל יום), יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש. הבחירה לא ללמוד כלום כי לא מצאתי עדיין משהו שאני אוהב היא לא מועילה ולא הגיונית. קודם נשריין את זמן הלימוד (שעה ביום לפחות), נמלא את הזמן בטכנולוגיות שמעניינות אותנו ונמשיך יום אחרי יום.

התמדה יוצרת מוטיבציה, לא להיפך.