בחודש הקודם קרו שלושה אירועים גדולים בהיבט של אבטחת מידע (כתבתי עליהם בניוזלטר, מקווה שקראתם) שלדעתי שווים לקחת רגע כדי להבין את ההשפעה שלהם.

הראשון הוא הפריצה הגדולה לאייפונים - אוסף של Exploits שהתגלו באתרים אמיתיים על ידי גוגל חושף את העובדה שבשנתיים האחרונות גורמים זדוניים יכלו, פשוט על ידי זה שנכנסתם לאתר שלהם, להשתלט לכם לחלוטין על הטלפון ולשלוף ממנו כל מידע שרצו כולל סיסמאות והודעות פרטיות.

השני הוא הקוד הזדוני באפליקציית Camscanner הפופולרית באנדרואיד, שם גילינו שגורמים זדוניים יכלו להתלבש על אפליקציות הוגנות ובאמצעות פוליטיקה לשתול בתוכן קוד זדוני שחושף את המשתמשים.

השלישי יהיה הפריצה לחשבון ה Rubygem של מאת'יו מאנינג, היוצר של חבילת rest-client ל Ruby. הפורצים השתמשו בחשבון של מאת'יו כדי להעלות גירסא חדשה ל Rubygem הכוללת דלת אחורית כך שכל שרת שמשתמש בחבילה יעבוד בשבילם בכריית ביטקוינים.

חיבור שלושת המקרים חושף תמונה מפחידה: בגלל שכולנו משתמשים בקוד פתוח שאנחנו לא יודעים מי כותב הרבה אנשים (כותבי חבילות קוד פתוח) הופכים למטרות לתקיפה. השימוש הגובר בטלפונים סלולריים אומר שתקיפות נגד אנשים פרטיים במטרה ליצור נזק לארגון הופכות קלות ומסוכנות יותר.

מתוך הקלחת הזאת אני חושב שאפשר לצאת רק עם מסקנה אחת והיא שאי אפשר להגן על הכל. יהיו לכם מערכות שיפרצו, לפעמים תוך שימוש בחשבונות של האנשים שכותבים את המערכות האלה או חלקים מהן. ואם אי אפשר להגן על הכל זה אומר שאנחנו חייבים לייצר:

1. חומות הגנה בין יישומים שונים ובין Services שונים.

2. מנגנונים של זיהוי אוטומטי כש Service או מכונה מתחילים להתנהג בצורה חשודה.

3. מתודולוגיות של התאוששות מפריצה מרגע שזיהינו אותה - שזה כולל גיבויים, יכולת להחזיר מהר את המערכת לאוויר ויכולת לסגור מהר חשבונות שנפרצו.