בתור ילד רוב הדברים שלמדתי היו בתוך מסגרת מחייבת ולימודים מתקשרים אצלי (ואני מוכן להמר שגם אצל רבים מכם) לאותה מסגרת מחייבת. בין אם מדובר על בית ספר, אוניברסיטה או קורס מקצועי, החזרה לשיגרה היתה יותר עניין של התגברות על קושי רגשי מאשר משהו פרקטי. לא משנה כמה רצית שהחופש הגדול יימשך, בסוף תמיד הגיע הסוף.

אבל היום החיים השתנו והרבה מהלימודים שלנו הם לימודים וולנטריים - אנחנו יוצרים לעצמנו את המסגרות, אנחנו בוחרים את המורים ואת כלי הלימוד ואנחנו קובעים לעצמנו את השעות. השינוי הזה הוא שמאפשר לאתר טוקוד ולאינספור אתרי קורסים נוספים להתקיים. אני ואתם מלמדים ולומדים כי אנחנו בוחרים בזה, ואנחנו צריכים להמשיך ולבחור כל יום בשביל שהעסק הזה ימשיך לעבוד. בהחלטה של רגע אפשר לברוח. בהחלטה של רגע אפשר להמשיך את החופש הגדול חודשיים או חצי שנה או שנתיים. אף מנהל לא יצלצל להורים לשאול למה הילד הפסיק להגיע, וגם אם יצלצל תמיד תוכלו להגיד שיש עומס בעבודה ולא מסתדר עכשיו.

תקופות כמו חופש גדול בבית ספר, חגים, או עומס לא צפוי בעבודה יכולות בקלות להוציא אותנו משגרת לימודים שבנינו במאמץ רב. הפסקות כאלה הן חלק בלתי נפרד מהחיים ואני די בטוח שהן קרו או יקרו גם לכם. שלושה מאפיינים מטרידים במיוחד של הפסקות הם:

1. רגרסיה בידע שצברנו לפני ההפסקה - אחרי חודש בלי ספורט אתה כבר לא בכושר. אחרי חודש שלא כתבת קוד את כבר לא בכושר. לוקח זמן לחזור לרמה שהיתה לפני ההפסקה.

2. מחיקה של חלק מהידע - ידע נבנה בשכבות ולהרבה דברים יש "נקודות שמירה". למרות שהרבה שנים לא כתבתי ב perl, אחרי שאוריד את החלודה אצליח להגיע מהר לרמה די טובה בזה. מצד שני בטכנולוגיה שלמדתי רק כמה שבועות לפני שיצאתי להפסקה גם אם אנסה להוריד את החלודה ולחזור לזה, אצטרך ללמוד כמעט את הכל מחדש.

3. הרגלים נמחקים אפילו יותר מהר מידע.

מסיבה זו הרבה אנשים מאריכים את ההפסקות הרבה יותר ממה שתכננו. חופשת ראש השנה של שלושה ימים יכולה בקלות להפוך לחודשיים בהם לא כתבת שורת קוד ב Python, אפילו שלפני החג מאוד רצית ללמוד את הטכנולוגיה. החזרה לשיגרה נדחית וגם כשבסוף כן מנסים הקיר נראה פשוט גבוה מדי.

אבל לא באנו לפה בשביל לסיים את הפוסט באווירת יאוש, במיוחד כשהכותרת שלו היתה "איך לחזור לשיגרת לימודים אחרי הפסקה". האמת היא שאם קראתם עד פה והבנתם את האתגרים אני חושב שכבר יש לכם כמה רעיונות איך להתאושש מהחופש. הנה שלי:

1. להכיר באתגרים. להבין שאותם הדברים שגרמו לנו לרצות ללמוד בהתחלה עדיין רלוונטים וששווה לעשות את המאמץ.

2. לא לצפות לחזור מיד לאותה רמה שהיתה לפני החג. לא להיבהל כשאתם לא מצליחים לפתור תרגילים שכבר הצלחתם בקלות בעבר, או שאתם אפילו לא מבינים קוד שכבר כתבתם בעבר. זה נורמלי.

3. כן להתאמץ וליצור שיגרה, תוך הדגשת המאמץ והדרך והתעלמות מהתוצאות העגומות. משריינים חצי שעה לכתוב קוד פייתון, ויושבים חצי שעה לפתור מחדש תרגילים שכבר פתרתם או דומים להם. לאט לאט החצי שעה תהפוך לשעה, התוכן יהפוך למעניין יותר וגם תראו התקדמות שוב.

אף אחד לא לימד אותנו איך לעשות את זה. החיים שלחו אותנו שנה אחרי שנה לבית הספר שהיה חובה. האתגר שלכם היום הוא חדש, ייחודי ומרתק. הכרה באתגר זה היא הצעד הראשון בדרך להתמודדות טובה איתו.