הרבה פעמים כשאני שומע הרצאה או קורא איזה Tutorial ברשת יש לי תחושה שאני מבין את מה שקראתי או שמעתי, גם כשהדבר הזה שקראתי עליו או שמעתי אותו הוא די מסובך. זה לא תמיד ככה כמובן - ותמיד אפשר להיזכר בשיעורים האלה באוניברסיטה שהיית יוצא מהם עם תחושה שאתה יודע הרבה פחות ממה שידעת קודם, אבל היום עם השיפור באיכות המרצים וחומרי הלימוד אנחנו יותר ויותר נחשפים לחומרי לימוד שגם יודעים לתת לאנשים את ההרגשה שהם הבינו.

הדבר הראשון שצריך להגיד על ההרגשה הזאת הוא שזה לגמרי מכוון. כשאני בתור מרצה בונה מערך שיעור אני יודע איזה דברים אני רוצה שאנשים יבינו מהשיעור, איזה דברים אני רוצה שאנשים ירגישו שהם הבינו מהשיעור ועל איזה דברים אני מוכן לדלג בשביל לתת את ההרגשה ש"הבנתי". ההרגשה שהבנתי היא נקודת ההתחלה להמשך חקירה ולכן היא מאוד חשובה, גם במחיר המתקת חלק מהפינות החדות.

או במילים אחרות - אם מדריכה לוקחת קבוצת מטיילים לטפס על הר, המטיילים עשויים להרגיש בסוף הטיול שהם השיגו משהו גדול והצליחו לטפס על ההר, אבל חלק מההרגשה הזאת נובע מהמיומנות של אותה מדריכה לקחת אותם בשבילים שמתאימים להם, לקבוע את העצירות במקומות הנכונים ולהראות או לספר את הדברים שיתנו מוטיבציה להמשיך. המרחק בין טיול כזה לטיול עצמאי (ללא מדריך) לראש ההר הוא עצום, למרות שמדובר באותו מסלול.

עד כמה שהחוויה של טיול על הר עם מדריך עשויה להיות כוס התה שלכם, מי שרוצה להיות מטפס הרים מקצועי יצטרך לעשות הרבה יותר מזה: לחזור שבוע אחרי ולנסות לעשות את המסלול לבד, לחזור חצי שנה אחרי ולנסות את המסלול בעונת שנה אחרת, לחזור שעתיים אחרי ולנסות את המסלול בשעה אחרת, לחזור ולנסות את המסלול עם נעליים אחרות או ציוד אחר, לנסות לעשות את העצירות במקומות אחרים ועוד אלף שינויים קטנים כאלה. למקצוענים או מקצוענים לעתיד - הדוגמאות הן רק נקודת ההתחלה והמסלול המוכר הוא רק דרך אחת להגיע למעלה. אנחנו משתפרים דרך ניסוי, טעיה ולבסוף גילוי של דרכים חדשות, טובות יותר או פחות מאלה שראינו במדריך.