בתכנות יש הרבה דרכים שיביאו אתכם ליישום עובד, והרבה מאוד דרכים ללא מוצא שלעולם לא יביאו אתכם לפיתרון של הבעיה. אלה פשוט החיים: חלק מהרעיונות שלנו לא אפויים מספיק ורק אחרי שנתקדם ונחקור אותם קצת נגלה שעדיף ללכת בכיוון אחר.

זה מאוד נפוץ שמתכנת יחשוב בטעות שהדרך הנכונה לשמור סיסמאות בבסיס הנתונים היא הצפנה. אותו מתכנת יחפש וימצא עשרות דרכים שונות להצפין את המידע, רק כדי לגלות שבכל דרך שלא יבחר תמיד הוא צריך לשמור את המפתח איפשהו כדי לאמת משתמש שמנסה להתחבר, וכמו שהמערכת שלו יכולה לגלות את הסיסמא המקורית המוצפנת, כך יוכל גם תוקף שיפרוץ למערכת. נדרש צעד קשה קדימה כדי להתחיל לחשוב על Hashing של סיסמאות.

עכשיו בואו ניכנס רגע לנעליים של אותו מתכנת או מתכנתת ונדמיין את עצמנו תופסים את הראש אחרי שלוש שעות של מחקר ברגע הזה שהאסימון נופל ואתה מבין ששלוש שעות היית בכיוון הלא נכון. זה הרגע בו רוב האנשים ירגישו תסכול על בזבוז הזמן. המחשבה שמובילה אותנו היא "אם רק לא הייתי שורף שלוש שעות על השטות הזאת הייתי יכול לעשות משהו מוצלח עם הזמן שלי... אולי ללכת לים".

וזה ממש חבל שאנחנו מרגישים ככה.

כי "בזבוז הזמן" הזה הוא חלק הכרחי מתהליך הלמידה. אין שום קורס, שום ספר, שום Tutorial באינטרנט שיכול לדלג בשבילכם על בזבוז הזמן ולייצר אצלכם במוח את החיווט של מישהי שיודעת את הטכנולוגיה. הדרך היחידה ליצור את החיווט הזה היא לדפוק את הראש במקלדת עד שאחד מהשניים יישבר. דווקא ההצלחות הקלות שאנחנו כביכול מחפשים הן הבעיה - כי הצלחה קלה לא מייצרת למידה ולא מקדמת אותנו להיות מתכנתים טובים יותר.

ומה עם הים? בינינו, תמיד תהיה עוד עבודה. באמת שאין לאן למהר.