לא רוצה, לא יכול ולא יודע איך

27/12/2019

בכל פעם שאני מנסה לעשות משהו ולא מצליח האינסטינקט הראשון שלי הוא להאשים את "לא רוצה": אני שם שעון לחמש בבוקר כדי לצאת לריצה וכשהוא מצלצל אני שוב נשאר בתוך הפוך במקום ללבוש את הנעלי ספורט. שעתיים אחר כך הדבר הכי קל להגיד לעצמי זה "כנראה שאני לא באמת רוצה להיכנס לכושר".

בן דוד רחוק של "לא רוצה" נקרא "לא יכול" או "אני לא הטיפוס": אני יושב לנסות ללמוד איך Machine Learning עובד ומסתבך עם המתמטיקה. שלושה ימים אחרי הדבר הכי קל להגיד לעצמי יהיה משהו כמו "כנראה שזה לא לאנשים כמוני", או "אין מה לעשות אין לי ראש לדברים כאלה".

ובדיוק בגלל שאני לא רוצה ואני לא יכול הם חברים כל כך טובים שלנו כדאי לשאול עד כמה הם באמת עוזרים לנו להתמודד עם קשיים. הרי אם אני לא באמת רוצה לעשות ספורט אז בשביל מה להתאמץ פעם הבאה? אולי כשאני ארצה באמת זה יצליח. ואם אני לא יכול ללמוד תכנות אז בשביל מה להמשיך לנסות? עדיף למצוא משהו שאני טוב בו.

סיפור קצת יותר יעיל במצבים שדברים לא מצליחים נקרא "לא יודע איך". הוא בן דוד ממש רחוק של לא רוצה ולא יכול, כל כך רחוק שהם נפגשים רק בראש השנה וגם אז בקושי מחליפים שתי מילים. כי כשלא יודע איך נכנס לתמונה הדלת לרעיונות חדשים נפתחת:

כנראה שאני עדיין לא יודע איך לקום מהמיטה בחמש בבוקר לעשות ספורט. לא סוף העולם מחר אנסה לשים את נעלי הספורט יותר קרוב למיטה ואכין לי פרק של פודקסט שאני רוצה לשמוע. אולי זה יעבוד.

או - כנראה שאני עדיין לא יודע איך ללמוד Machine Learning כמו שצריך. אולי שווה לנסות קורס אחר או לשבת ללמוד עם חבר. או אולי שווה לעשות ריענון על תכנים חשובים במתמטיקה לפני שלוקחים את הקורס אונליין שנרשמתי אליו. אנסה מחר.

הרבה פעמים כשלא רוצה ולא יכול מבלבלים לי את המוח, אני מעדיף להזמין את "לא יודע איך" לארוחה. ממילא אחרי שהוא יגיע שני הנודניקים האלה ימצאו סיבה טובה להיעלם, ואני אוכל להמשיך לעבוד במקום להיתקע על תירוצים.