בן אדם לוקח קורס, כותב פרויקט גדול, מוצא עבודה, עובד שנתיים בתור מפתח בטכנולוגיה מסוימת ויש לו קורות חיים עם ניסיון. חלום? סוף הסיפור? ממש לא.

דני אורבך כתב לא מזמן מדריך לקריירה אקדמית. ממנו ומעוד חברים למדתי שבאקדמיה צריך לעבוד ממש קשה עד שמקבלים משרת מחקר עם קביעות, ואחרי זה הלחץ יורד משמעותית. מרגע "שהוכחת" את עצמך באקדמיה אתה כבר נשאר שם.

ואצלנו? חיים הפוכים לגמרי. אין שום נקודה בה מתכנת יכול "להוריד הילוך" ולחיות על תהילת העבר. לא משנה כמה מרשימים הקורות חיים שלך, כשתגיע לראיון עבודה הולכים להפיל עליך שאלות טכניות ואלגוריתמים כאילו רק אתמול יצאת מהאוניברסיטה. לא משנה כמה שנים עבדת במקום מסוים, מחר יכולים להיות קיצוצים ותצטרך לחזור לחפש.

ומה שעוד יותר גרוע זה שהטכנולוגיה לא נשארת במקום. יכול להיות שלמדת ריאקט ואפילו כתבת בזה פרויקט גדול, אבל שנתיים אחר כך קוד הריאקט שלך (שרק לפני שנתיים היה הדבר הכי גדול וחם בשוק) נראה כמו דינוזאור. קצב השינוי ועוצמתו מחייבים אותנו כל הזמן ללמוד את אותם הדברים מחדש.

מה עושים? אפשר לקטר. אפשר להישאר בקוביה ולקוות שהשינוי ידלג עליכם. אפשר ללמוד קובול. או שאפשר לקבל את המציאות ולמצוא דרך לשלב תהליכי למידה כל הזמן בעבודה השוטפת. תהליכים כמו פיתוח פרויקט-צד, קורס מקצועי, השתתפות במיטאפים או וובינרים וקריאת פוסטים חדשים הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, גם ובמיוחד על נושאים שאנחנו כבר מכירים.

נ.ב. במרץ אני מתכנן לפתוח מסלול לימוד כזה שישלב עבודה על פרויקט-צד, ליווי של מנטור ומיטאפים וירטואלים כדי ללמוד ולהשתפר בריאקט. המסלול מתאים למתכנתים שכבר יודעים ריאקט, או למתכנתי JavaScript שרוצים להיכנס לעניינים ויימשך חודשיים. לפרטים שווה להעיף מבט בדף הקורס בקישור: https://www.tocode.co.il/live_courses/1