הייתי השבוע עם הבת שלי בגן שעשועים, ויש שם סולם כזה שאף פעם היא לא הצליחה לטפס עליו - משהו עם שלב ראשון קצת גבוה כדי לחסום ילדים קטנים. בקיצור השבוע היא שוב ניסתה ופעם ראשונה גם הצליחה. זה לא היה קל כי היא עדיין קטנה מדי בשביל הסולם, ובכל זאת עם הרבה מאמץ זה עבד.

הדבר המדהים באמת היה מה שקרה אחר כך: במקום להבין שזה היה ממש קשה ולרדת מהעניין, היא החליטה שאם היא הצליחה את זה אז היא יכולה לעשות את זה שוב, ושוב, ושוב. וככה העברנו איזה שעה יחד בסיבובי טיפוס על הסולם. כל טיפוס היא למדה לעשות את זה קצת יותר טוב, והטיפוס הבא היה קצת יותר קל.

יש משהו קסום בהצלחה הראשונה הזו: היא נותנת מוטיבציה להמשיך ולבנות, להמשיך לנסות ולהמשיך לחלום. והטריק כאן כמובן הוא שאם יש לכם דרך לרמות ולייצר את ההצלחה הראשונה אפילו אם לא בדרך "הקלאסית" או "הנכונה" - זה הרבה פעמים שווה את המאמץ. הצלחה נותנת מוטיבציה, שעוזרת לנו לנסות שוב וככה ההצלחה פותחת את הדלת לתחילת תהליך למידה אמיתי, בסולמות וכמובן גם בפרויקטים.