הגישה הקלאסית להתמודדות עם בעיה, זו שלמדתם בבית ספר ותרגלתם שנה אחר שנה היא שבעיה זה משהו שצריך לפתור. לפי גישה זו החיים מלאים בתרגילים ומבחנים, המטרה של מבחן היא לבדוק שאנחנו יודעים את התשובה והמטרה שלנו בהתמודדות עם תרגיל או מבחן היא להגיע לתשובה הנכונה. הסקרנות, העניין והפיתרון היצירתי הם לא המטרה ובדרך כלל נדחקים הצידה.

בתרגום לקוד ילדים וגם מבוגרים מתבלבלים ומנסים ליישם את אותו עיקרון: מוצאים מה צריך לבנות, מחפשים דרך קצרה להגיע לשם ומתקנים כשדברים לא עובדים. עובד? מעולה, אפשר להמשיך למשימה הבאה. המחשבה של "אוקיי, זה עבד, עכשיו ננסה בעוד כמה דרכים כדי ללמוד עוד קצת על הבעיה" נדחקת הצידה. ללמוד עוד על הבעיה זאת לא המטרה.

הבעיה שבתור מנהלים לעתים נדירות אנחנו מחפשים עובדים שרק יבצעו משימות, ובתור עובדים הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה לעבוד במפעל תיקון באגים ולהסתכל על מערכת בתור אוסף משימות שצריך לפתור. לאורך זמן זה פשוט לא מספיק מעניין.

האלטרנטיבה? להסתכל על הבעיה מתוך סקרנות, כשהיעד הוא לא להגיע לפיתרון אלא להגיע להבנה. לשים בצד את הפיתרונות המהירים מ Stack Overflow ולקרוא בשמחה את דף התיעוד המלא; לנסות לשנות את התוכנית גם אחרי שהיא עובדת ולשאול "מה עוד אני יכול לבנות עם זה?". זה ייקח זמן להתרגל ויש סיכוי שבהתחלה הבוסים לא יבינו למה אתם עובדים יותר לאט לאחרונה, אבל לאורך זמן זו הדרך הבטוחה והטובה ביותר להשתפר.