רוב המערכות שנכתוב ישתמשו בספריה או פריימוורק וככל שהפרויקט גדול יותר כך המחויבות שלנו לאותה שפת תכנות, פריימוורק או ספריה תהיה יותר גבוהה. קל מאוד לשכתב קומפוננטה בריאקט מכתיב המחלקות לכתיב ה Hooks, אבל לשכתב אפליקציה מריאקט לאנגולר זה כבר סיפור אחר לגמרי.

אנחנו יודעים את זה ובגלל זה אנחנו גם פוחדים כל פעם שצריכים לבחור טכנולוגיה חדשה: האם הטכנולוגיה הזאת תהיה פה מחר? האם הפריימוורק הזה שעכשיו מאוד מתחשק לי לפתח איתו יישום, או שכולם מדברים עליו, ימשיך להיות מתוחזק גם בעוד שנתיים? או שאני כותב את הפרויקט שלי בטכנולוגיה שבעוד שנתיים תביא אותי לדרך ללא מוצא.

כשהטכנולוגיה שכתבת בה את היישום מתה זה אומר שיהיה לך ממש קשה למצוא אנשים שיעזרו בפיתוח, ואפילו יהיה לך קשה לשכנע את עצמך להוסיף עוד פיצ'רים. בחברה גדולה מוצר דגל שכתוב בטכנולוגיה ישנה אומר שאותה חברה תתקשה לגייס. לפרילאנסר קטן זה אומר שלאט לאט אתה תוסיף פחות פיצ'רים כי ספריות העזר כבר לא מתוחזקות. בסופו של דבר המשמעות היא כמעט תמיד שכתוב של המוצר כדי להצליח להתמודד בשוק התחרותי.

האינסטינקט הראשון של כל מי שנכווה מטכנולוגיה שמתה הוא ללכת יותר לכיוון המיינסטרים, לחפש את הדבר שיש לו כמה שיותר נתח שוק, כמה שיותר תמיכה ושיש סביבו כמה שיותר כסף. ג'אווה היתה כאן מאז ומעולם וכנראה תישאר איתנו לעד אז שווה לבחור בה. אבל חשוב לזכור שגם טכנולוגיות מיינסטרים מתות - דוגמאות שקופצות מיד לראש הן Silverlight, Angular1 וכמובן Flash.

אפשרות שניה היא ללכת על טכנולוגיות עם קהילה קטנה שאין לה ברירה אחרת. זה טריקי כי כשהקהילה קטנה מדי אתה מחוסל, והקהילה יכולה פתאום לגדול ואז עברת למיינסטרים אבל יכול גם לפעמים לעבוד. ריילס היא דוגמא טובה שעברה מזמן את ההייפ שלה אבל עדיין מספקת חווית פיתוח מעולה. אורליה בעולם ה Front End היתה איתנו המון זמן ועדיין מתוחזקת ועובדת טוב למרות היעדר ההייפ. אליקסיר ואיתה פיניקס נותנת פיתרון מלהיב לפיתוח ווב שעדיין לא הגיע למיינסטרים (ואולי לעולם לא יגיע) ו Qt בפיתוח Desktop Applications שכנראה לעולם תגיע.