הרבה פעמים אני בטוח שהבעיה שלי היא שאני לא יודע איך-

• אני לא יודע איך לכתוב קוד Python בשביל לענות על השאלות בראיון עבודה

• אני לא יודע איך לכתוב אפליקציה שתהיה מספיק פופולרית כדי שאוכל להתפרנס ממנה

• אני לא יודע איך לבנות תיק עבודות שיגרום ללקוחות למצוא אותי ולהתקשר אליי

אבל אלה ניסוחים מטעים ולא מדויקים. אם נשנה קצת את הניסוח ל-

• אני לא יודע איזה עבודה אני רוצה, ולכן אני לא מצליח להתאמן ולהיות מספיק טוב בדבר האחד שיכניס אותי לעבודה הזאת.

• אני לא יודע מי קהל היעד שלי, מה תחומי העניין שלהם ואיפה הם מסתובבים, ולכן אני לא מצליח לכתוב אפליקציה שתקלע בול לטעם שלהם.

• אני לא יודע איזה לקוחות אני רוצה למשוך, מה הבעיות איתן הם מתמודדים, איזה פיתרונות הם מיישמים היום ואיפה הם מחפשים פיתרונות חלופיים. ולכן אני לא מצליח לבנות מסלול גיוס לקוחות שיביא אנשים רציניים לסמוך עליי ולעבוד איתי.

בניסוח כזה ברור שהבעיה היא במקום אחר, אבל אולי יותר חשוב הניסוח נותן לי את הכלים להתמודד עם הבעיה ולהתקדם כדי לפתור אותה.

בדוגמא ספציפית, אם אני מחפש עבודה בתור מפתח Front End ולא מצליח לקבל זימונים לראיונות, במקום לסגור את זה ב"אני לא יודע איך לשפר את הקורות חיים" אני יכול לקחת הימור וללמוד לדוגמא React. עכשיו אני יכול לבנות פרויקט דוגמא טוב ב React ולשלוח אותו בצירוף קורות החיים שלי.

בהנחה שאני עדיין לא מקבל זימונים לראיונות אני יכול לקחת צעד נוסף ולשפר את הפרויקט, למשל לשלוח אותו לחברים שעובדים בתעשיה ומחפשים עובדים ולשאול מה דעתם ואיך הם היו משפרים, והאם הפרויקט היה עושה עליהם רושם טוב. עכשיו השאלה שלי היא כבר מאוד ספציפית "איך משפרים את הפרויקט הזה שבניתי כדי שמישהו יראה אותו וירצה לדבר איתי", ואני מפנה אותה לאנשים מאוד ספציפיים - לחברים בתעשיה שמנהלים מתכנתי ריאקט וגייסו או מגייסים עדיין מתכנת לתפקיד דומה למה שאני רוצה למצוא.

למוטיבציה יש נטיה להתאים לרמת המיקוד ולתחושת המסוגלות. ככל שאנחנו ממוקדים, ככל שאנחנו מחפשים את הצעד הקטן הבא ושמחים לקחת אותו - כך גם המוטיבציה ללמוד גדלה, וכך גדל הסיכוי שנצליח לעבור גם מרחקים גדולים.