כולם יראו את מה שאני כותב? לא פאדיחה?
מחשבה שגויה אחת הורגת חלומות של יותר מדי אנשים והגיע הזמן שנדבר עליה. ניסחה את זה הכי טוב אחת הילדות מהשכונה כששאלו אותה על חוג כדורסל:
״חוג כדורסל? כן רעיון טוב. אצטרף אחרי שאצליח לקלוע לסל״
ואפשר לראות את ההגיון, כי מי ירצה להצטרף לחוג ושכל האנשים מסביב יראו שאתה מפשל? מה כולם יחשבו?
אבל האמת היא שאנשים לא חושבים. אף אחד לא יושב בבית וחושב "משה הזה, איזה קוד גרוע הוא כותב אלוהים ישמור. אין מצב שימצא עבודה אי פעם". בסביבה של חוג אנשים שמים לב להצלחות ושוכחים מהר מאוד את הטעויות.
הבחירה להתאמן עם כולם פותחת את הדלת לתקשורת ולשיתוף פעולה, וכן גם מאפשרת לאנשים לשים לב לדברים הטובים שאת עושה, אפילו אם הקוד עדיין לא 100%. ״וואו דנה הזאת ממש מקשיבה כשאני מציעה לה הצעות לשיפורים ומצליחה ליישם את העצות בצורה מרשימה״ זו מחשבה שסביר לפגוש בסביבה של חוג בה כל אחד מחפש לעזור ולקדם את האחרים.
זה לא פשוט. זה דורש אומץ. זה דורש לשים בצד כל מיני מחשבות ודאגות. אבל זו הדרך הכי טובה שאני מכיר ללמוד.