העצה הקלאסית של לימודים אומרת שכדאי להתקדם בצעדים קטנים: לדוגמא קודם תלמדי לנסוע על אופני דחיפה, אחרי זה תעברי לגלגלי עזר ובסוף אופניים רגילים.

וזה יפה בתיאוריה אבל השטן הוא בפרטים: איזה צעדים צריך לקחת בשביל ללמוד את הדבר הזה שאני רוצה ללמוד? (בדוגמת האופניים, אולי גלגלי העזר באמצע רק מאטים את הלימוד).

באחד הקורסים הפחות טובים שלימדתי קהל היעד היה אנשים ללא רקע בתכנות והסילבוס התחיל עם עולם ה Web, בניית אתרים ו JavaScript. בסיום הקורס היתה לנו קבוצה של אנשים שיודעים לכתוב יישומי ריאקט אבל לא מבינים את ההבדל בין חיפוש איבר במערך לחיפוש מפתח באוביקט. הדילוג על נושאי מבוא לתכנות ואלגוריתמיקה בסיסית יצר פערים שאחרי זה אי אפשר היה לתקן.

או תופעה מוכרת אחרת היא הקושי של פרילאנסרים בתחום הפיתוח להשתלב בחברות גדולות. או כמו שצייץ מקס האוול בציוץ שהפך להיסטוריה אחרי שלא קיבלו אותו לעבודה בגוגל:

Google: 90% of our engineers use the software you wrote (Homebrew), but you can’t invert a binary tree on a whiteboard so fuck off.

וזה נכון, כי פרילאנסרים עובדים בסולם אחר לגמרי מזה של מתכנתים בחברות גדולות ובמערכת אילוצים אחרת לגמרי. בחירת הצעדים והסולם שיתאימו למקום אליו אתם רוצים להגיע היא החלק הכי חשוב בתהליך הלימוד, ולצערי זה החלק שהרבה אנשים מדלגים עליו או משאירים אותו ליד המקרה.

החלק הכי קשה בבניית קורס הוא לא ההסבר עצמו, אלא הבחירה מה ללמד ובאיזה סדר.