בפוסט דברים שחבל שלא ידעתי על CSS כותב דייב סמית' על החוויה שלו של לימוד CSS ומציג את כל המאפיינים של CSS שלקח לו הרבה זמן להבין איך הם עובדים - אבל שאם הוא היה משקיע את הזמן בהתחלה בללמוד את התיאוריה שלהם, הוא היה חוסך הרבה תסכול.

נו, תודה.

האמת היא שאני מלמד קורסים בפיתוח ווב כבר שנים, ובכל קורס אני מראה בדיוק את הדברים שדייב מדבר עליהם (וגם מסביר עליהם בקורס פרונטאנד כאן באתר). וכל פעם שאני מתחיל לדבר על זה בכיתה אני שומע את האנשים שכבר מכירים CSS לוחשים לחברים שלהם שעדיין לא מכירים ״תקשיב עכשיו החלק החשוב״.

עכשיו היית מצפה שאחרי כל זה אנשים היו להוטים ללמוד על ה Box Model. נו, תמשיכו לחלום.

הדבר העיקרי שמביא אנשים לקרוא את התיעוד וללמוד לעומק על CSS Box Model הוא בדיוק התסכול וההפסד במאבק נגד הדפדפן. וזה דווקא סופר הגיוני - לפני שמפסידים במאבקים עם הדפדפן אין תמריץ לבלות שעות מול התיעוד, וגם אם מנסים אז מפספסים את הפינות ומקרי הקצה.

הסדר הנכון של הדברים הוא: חלום, ניסיון, תסכול, למידה, הצלחה. ״איך להפסיק לריב עם הדפדפן ולהתחיל ליהנות מ CSS״ זו כנראה הכותרת שאני הייתי בוחר לפוסט של דייב.