אחת השאלות שעולות לגבי מסלול הבוטקמפ היא איך זה תכל'ס עובד. השאלה הזאת באה הרבה פעמים מאנשים שרגילים למבנה מסוים של קורס: מרצה מדבר, תלמיד מקשיב. קורס הוא מקום אליו אתה בא כדי לקבל ידע, והמרצה עובד כדי שתקבל את הידע. אנחנו רוצים לשבת בשקט ולהקשיב.

אחת ההערות שחוזרת על עצמה שוב ושוב במשובים היא שכשמגיעים מוכנים למפגשים אז לומדים המון, אבל אם מגיעים לא מוכנים אז קשה לעמוד בקצב. וזה נכון ומפתיע להיכנס לסביבה שבה התלמיד הוא שמוביל את התהליך, שבה הקורס הוא הזדמנות שאתה יכול להצליח בו, ולא משהו "שצריך" לעשות.

וכשאנחנו שומעים שהגיע הזמן להפוך את התפקידים אנחנו מתחילים לפחד-

1. ואם לא אמצא את הזמן ללמוד?

2. ואם לא יהיו לי פרויקטים מעניינים לכתוב?

3. ואם לא תהיה לי מספיק מוטיבציה?

4. ואם אני לא הבן אדם שיודע להוביל תהליך לימודי?

והפחדים הם נכונים. אף אחד לא למד ככה בגן, בבית ספר או באוניברסיטה. אנחנו לא רגילים. השתתפות בבוטקמפ דורשת סט מיומנויות שלמעטים יש.

וכן, בדיוק בגלל זה אתם צריכים להצטרף.

להצטרף ולבחור ללמוד. לבחור להיות הבן אדם שמבקש עוד רעיונות לפרויקט. לבחור להיות הבן אדם ששואל שאלות, שלומד נושאים שמעבר לסילבוס, שלוקח אחריות על לבנות את הפרויקט שמעניין אותו או אותה. וזה בעצם חשוב לא פחות מהידע הטכני ב Python או בכל נושא אחר שתלמדו.