בשביל להתקדם צריך להיות בתנועה אבל קשה מאוד להגיע רחוק אם זזים בכיוון הלא נכון, או אם מחליפים כיוון כל כמה חודשים. לכן חרטות הן המחסום הכי גדול לפרודוקטיביות וללמידה שלנו.

זאת הסיבה שכולם מתחילים דואולינגו אבל אף אחד לא מתמיד מספיק בשביל ללמוד שפה חדשה.

זאת הסיבה שחדרי כושר מצליחים להתפרנס ממנויים שלא מגיעים.

וזאת הסיבה שקל כל כך לכתוב תוכנית Hello World בשפה חדשה, אבל הרבה יותר קשה להגיע לרמה מספיק גבוהה כדי להתקבל לעבודה.

החודש הראשון בכל דבר חדש הוא מלהיב, חדש ומרגש. אחריו מתחילה להגיע השיגרה המשעממת: לכתוב קוד כל יום, לתקן, לכתוב עוד קוד, להרגיש שכבר "הבנתי את הפואנטה", להמשיך לכתוב עוד קוד.

ובתוך השיגרה העיניים מחפשות מעצמן את הפיתויים - אולי ריאקט לא היה רעיון טוב? אולי עדיף אנגולר? שמעתי שהגירסה החדשה של Vue מטורפת... אולי צריך לנסות אותה? ובכלל פרונט-אנד זה כזה 2019, עדיף לעזוב הכל וללמוד סייבר.

בלי חרטות אומר להמשיך לתת את הנשמה ולהמשיך להשקיע: יום אחרי יום, חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה, עד שמגיעים לרמה שרציתם להגיע אליה. כי הדרך היחידה קדימה עוברת בשיגרת התירגול המשעממת.

שיר? ברור שיהיה מה לזמזם בפעם הבאה שאין לכם כח ללכת לחדר כושר: