היום ריפוסט ותרגום מפוסט של קלות'ילד. אני קורא וותיק שלה והפוסט היום קלע בול לבעיה שלקח גם לי הרבה זמן להתגבר עליה בתור פרילאנסר אז משתף בתקווה שיעזור גם לכם.

---

בכל בוקר אני אוהבת להתחיל את היום על המרפסת בקפה השכונתי ליד הבית, בשביל לחשוב, לתכנן וליצור רעיונות חדשים.

זה קפה שמזמינים בדלפק ואז את מקבלת לוח עץ קטן עם מספר, בשביל שהמלצר או המלצרית ידעו איפה את יושבת כדי להוציא אלייך את הקפה.

ובכל פעם, האתגר הסודי שלי היה לקוות שאקבל את אחד המספרים האהובים עליי: 7 או 22.

ולמה זה אתגר?

כי בדיוק כמוכם -- ובמיוחד אם את אישה -- הותניתי לא לבקש יותר מדי מהעולם. לא לעשות בלאגן. לא להיראות כמו מישהי שרוצה יותר מדי, שאף פעם לא מספיק לה מה שיש.

לא להיות פרינססה, לא להיות ביץ', להגיד תמיד "תודה, זה מושלם", "כמה יפה מצדך", "באמת שלא צריך", "אל תטרחו רק בשבילי".

אבל האמת היא שיש לנו תמיד את הזכות לרצות יותר, יש לנו תמיד את הזכות לרצות דברים אחרים. יש לנו תמיד את הזכות לבקש יותר או משהו אחר. וכן רק בגלל שמתחשק לנו. ברור צריך לבקש בנימוס, בכבוד -- ולאפשר לבן אדם השני לסרב אם זה לא מתאים להם כמובן.

בקפה הם אף פעם לא אמרו לי לא.

מאחורי הדלפק, המלצרית מופתעת, ואז היא מחייכת. היא אומרת לי "כן ברור שאת יכולה לקבל את מספר 7". אני מחזירה חיוך מאחורי המסיכה, מודה בנימוס, נהנית מהרגע הזה שהצלחתי לבקש משהו, ואז לקבל אותו, בדיוק כמו שרציתי.

הדרך הטובה ביותר לקבל את מה שאתם רוצים היא פשוט לבקש.

זה לא קל כמו שזה נראה ; זה דורש תרגול.

מהו הדבר הקטן, או הגדול, שאתם הולכים להרשות לעצמכם לבקש היום? מה הדבר הכי גרוע, והכי טוב, שיכול לקרות בגלל זה?