באחד הצוותים שעבדתי היו אנשים ממש חכמים, יותר מדי חכמים. וכל פעם שכתבת משהו שלא היה הכי יעיל או טוב או עמיד לשינויים תמיד היה מישהו שיבוא ויגיד לך שהקוד שלך לא מספיק טוב או לא מטפל באיזה מקרה שאף אחד לא חשב עליו.

לאט לאט אנשים התחילו להתפדח לכתוב קוד חדש. לפני כל פיצ'ר היינו מתייעצים שעות איך הדרך הכי טובה לבנות את זה. זה לא מנע טעויות, אבל זה מנע את הפאדיחה כי עכשיו אף אחד לא יטפס עליך שכתבת קוד מהר מדי בלי לחשוב על כל המקרים.

בצד השלילי (והצפוי) של הסיפור: כולנו פיתחנו מחסום כתיבה. לפני כל פיצ'ר חדש דיברנו שעות, לא הצלחנו לעמוד בזמנים והמערכת היתה כל כך מהונדסת לחשוב על הכל שאי אפשר היה גם לשנות שום דבר מרוב מחלקות ומחשבות על העתיד.

הדרך הכי טובה להתמודד עם מחסום כתיבה היא פשוט לכתוב. הדבר הכי גרוע שיקרה זה שנצטרך למחוק את מה שכתבנו ולכתוב מחדש וקוד שכותבים אותו מחדש רק משתפר. אחרי שכותבים קוד מחדש 3-4 פעמים אתם הרבה יותר מוכנים לחשוב על כל המקרים ולטפל בהם מאשר לפני שכתבתם את הקוד בפעם הראשונה.

הכי טוב לא לפתח מחסומי כתיבה מההתחלה. פשוט לכתוב, ולכתוב ולכתוב. ואם אתם תקועים על אחד? מסרו ד"ש, שימו אותו בצד ותכתבו את הגירסה הכי גרועה של הקוד שאפשר. מחר תשפרו, מחרתיים תשפרו שוב ועד שבוע הבא המחסום יהיה זיכרון רחוק.