בזמן הלימודים רוב האנשים מתקדמים יותר מדי בתיאוריה בלי להדביק את הקצב עם הפרקטיקה. בגלל זה הלימודים מרגישים להרבה אנשים מנותקים או לא מכינים אותנו "לעולם האמיתי".

לעומת זאת רוב האנשים בתעשיה מתקדמים בפרקטיקה יותר מהר ממה שמתקדמים בתיאוריה, לכן כשאני מגיע לדוגמה ללמד קורס בחברה מסוימת על טכנולוגיה שמתכנתים כבר עובדים בה, אני עדיין מצליח לחדש להם די הרבה: התיאוריה נקלטת בצורה מאוד יעילה כשהיא סוגרת פערים שהפרקטיקה יצרה.

ופאניקה? זה מה שקורה כשאנחנו מנסים ללמוד נושא חדש מאפס ומגלים שלא מצליחים להתקדם באף אחד משני הצירים: אין לנו מספיק תיאוריה בשביל שנוכל להתחיל לעבוד, ואין לנו מספיק שעות מקלדת בשביל להבין את התיאוריה. במצב כזה חשוב לקחת אוויר ולהתקדם לאט לפי Tutorial שמראה צעד צעד איך לבנות משהו קטן, ואז לקרוא בתיעוד כדי להבין מה עשינו, ועוד Tutorial, ועוד תיעוד. צעד אחרי צעד גם כשלא רואים את הסוף. פאניקה לא עוזרת ללמוד; רק עבודה קשה.