נתחיל עם לימוד פאסיבי - אני מכנה לימוד פאסיבי לשיטת לימוד בה אתה יושב ומשהו או מישהו מכניס את החומר (או מנסה להכניס) אליך לתוך הראש. זה הלימוד שנראה כמו פס ייצור שאנחנו יודעים איך ניכנס אליו, אנחנו יודעים מה נעשה בכל שלב בדרך ואנחנו יודעים איך נצא ממנו. בואו נפתח את זה:

1. בן אדם צריך לרצות ללמוד. אי אפשר ללמד ילד או מבוגר נגד רצונו. בסוף אנחנו צריכים שיתוף פעולה של תלמיד ומורה. הפאסיביות כאן היא לא במובן של רצון אלא במובן של קבלת החלטה ולקיחת אחריות.

2. לימוד פאסיבי צריך סילבוס או לפחות מאפשר אותו. זה בעצם הדיל: אני אעשה מה שתגידו לי ובסוף אדע לעשות את הדברים שלימדתם אותי.

3. לימוד פאסיבי הוא צפוי: המון אנשים כבר עברו את הדרך הזאת לפניי באותה שיטה. אפשר למדוד את זה ואפשר לשפר את השיטה כדי לשפר את אחוזי ההצלחה.

4. לימוד פאסיבי Gets you off the hook (אני לא מכיר גירסה עברית לביטוי הזה). הכל טוב, אני עושה מה שאומרים לי ובסוף אצליח. זה הופך את תהליך הלימוד להרבה פחות מתסכל.

5. לימוד פאסיבי מאפשר את כל מערכת החינוך כמו שאנחנו מכירים אותה.

אנחנו אוהבים לימוד פאסיבי. זאת שיטת הלימוד המועדפת על העולם כבר מאות שנים ויהיה קשה להיפרד ממנה. אבל בכל זאת כצעד ראשון כדאי לשים לב:

1. הרבה אנשים לא נהנים מהמסלול.

2. הרבה אנשים מרגישים שהיעד לא אפשרי מבחינתם, למרות שהבעיה האמיתית היתה שיטת הלימוד.

3. לפעמים גם אנשים שכן נהנים מהמסלול מגלים בסוף הדרך שהם לא קיבלו את מה שהבטיחו להם (אפילו שהם הצליחו יפה במבחנים). ואז מגיעה אכזבה הרבה פעמים ייאוש.

הנה מה שכתב לי תלמיד באתר לפני כמה ימים:

ב 2013 סיימתי קורס בג'אבה בהצלחה בגיון ברייס קבלתי ציון גבוה אך לא הצלחתי למצוא עבודה ללא ניסיון ומאז לא נגעתי בפיתוח.

זאת תוצאה של הרגלי לימוד פאסיביים וזה משפט שמאפיין כל כך הרבה אנשים שכבר הפך לקלישאה.

אז מה האלטרנטיבה?

אני מכנה לימוד אקטיבי לתהליך לימודי בו אני לוקח אחריות על הלימוד שלי. תהליך בו אני יוצר לעצמי את הסילבוס ומשנה אותו לאורך התהליך; תהליך בו אני בוחר לעצמי את המורים ומחליף אותם לאורך התהליך; תהליך בו אני לא יודע כמה זמן זה ייקח או אפילו איך זה יראה כשזה ייגמר, אבל אני סומך על עצמי שזה יסתדר. בואו נפתח את זה:

1. בן אדם צריך לרצות ללמוד. אי אפשר ללמד ילד או מבוגר נגד רצונו. בסוף אנחנו צריכים שיתוף פעולה של תלמיד ומורה. אבל עכשיו אנחנו צריכים גם התמדה ולהמשיך לרצות ללמוד כל יום. זה לא מספיק לרצות ללמוד, להירשם לקורס ולרוץ על אוטומט. צריך לקבל את ההחלטה כל יום מחדש.

2. אין סילבוס. או לפחות לא כזה שאני יכול להתחייב עליו. יכול להיות שעכשיו נראה לי שאני רוצה ללמוד רשימה של 10 נושאים, אבל אז אחרי שאלמד את השניים הראשונים אגלה שבעצם ה-8 הבאים הרבה פחות מלהיבים, ויש שני נושאים אחרים שאני רוצה להמשיך אליהם. אם אני בונה את תוכנית הלימודים בשלב שאני לא יודע עדיין את החומר, אין סיכוי (וגם אין צורך) שהיא תהיה טובה.

3. הלימוד לא צפוי. אין לי מושג כמה זמן ייקח לי ללמוד נושא מסוים או איפה אני אתקע בדרך. אין לי מושג כמה נושאים אני אצטרך ללמוד עד שאמצע עבודה, אני אפילו לא יודע איך תיראה העבודה הזאת.

4. האחריות כולה עליי. אם אני לא אבחר את הנושאים הנכונים או את מקורות המידע הנכונים הלימוד ייקח הרבה יותר זמן ויעבור דרך הרבה יותר בורות.

כשאני קורא את ארבעת הנקודות אני רוצה לברוח: איך אני אפילו מעז להציע להחליף תהליך צפוי, רגוע ומשרה ביטחון ברכבת ההרים הזאת שנקראת לימוד אקטיבי? מי תבחר בזה? ולמה?

היתרון המרכזי בלימוד אקטיבי הוא שאתה לא יכול להיכשל. לא באמת. אם החלטת שאת הולכת ללמוד תכנות עד שתמצאי עבודה תמיד תוכלי להמשיך ללמוד ותמיד תוכלי למצוא לעצמך עוד אתגר לבנות ועוד ספר לקרוא. לימוד אקטיבי מאפשר לך לבנות תהליך לימוד בדרך שלך שאולי לא מתאימה לרוב האנשים, אבל זה בכלל לא משנה.