בפוסט ארוך שפורסם הבוקר בהאקרניוז שיתף היזם סבסטיאן דובואה את החוויה שלו מפיתוח מוצר בשנתיים האחרונות. הסיפור בקצרה הוא שסבסטיאן עובד כבר תקופה ארוכה על המוצר אבל עדיין לא הצליח להגיע למוצר עובד ואין מה לדבר על התחלת השיווק.

חוץ מהבעיה של Scope גדול מדי לפרויקט עצמו קשה לקרוא את הפוסט בלי לחשוב על כמות העבודה שסבסטיאן השקיע בשימוש בטכנולוגיה מודרנית. בין השאר הוא מספר על שלושה חודשים של השקעה בפיתוח Build System ו CI, ובהמשך גם על השימוש ב Kubernetes ואפילו השקעה של 3,000 אירו ב UX/UI. כל זה לפני שיש לקוח משלם ראשון.

הסיפור של סבסטיאן ממחיש בעיה שהרבה מתכנתים נתקלים בה כשמגיעים לכתוב פרויקט לבד: הטכנולוגיה שאני צריך בשביל לבנות פרויקט כמתכנת יחיד מאפס שונה מאוד מהטכנולוגיה שחברה גדולה צריכה בשביל להצליח. בתור מתכנת יחיד (או צוות קטן), אין לנו כמעט בעיות של סינכרון ושל אמון. מצד שני מה שכן נמצא במחסור הוא שעות פיתוח. אפשר לדמות את הסיטואציה למכונית שנוסעת על מיכל דלק כמעט ריק וחייבת להגיע לתחנת דלק לפני שייגמר המיכל. רוב הנסיעות בעולם אינן כאלה, ובנסיעה כזאת יש לנו אילוצים אחרים.

במקרה של SaaS שמפותח כ Bootstrap (יזם יחיד או צוות קטן) האילוץ שלנו הוא להגיע לדולר הראשון כמה שיותר מהר, לפני שהצוות יעלם לפרויקטים אחרים שכן מכניסים כסף. הדרך להגיע לשם היא להשתמש בכמה שיותר קיצורים. זה נשמע זוועה אבל אם אני מתחיל מחר פרויקט SaaS זה הסטאק הטכנולוגי שאני אבחר:

1. פריימוורק פיתוח ווב כמה שיותר מלא - לדוגמה Rails או Django.

2. בלי פריימוורק צד לקוח, מקסימום jQuery.

3. מבנה Monolith, בלי Micro Services.

4. קונה Theme מוכן מהרשת, מוכן לעשות קצת התאמות.

5. מעלה קוד לשרת עם rsync.

כלל האצבע כאן הוא שאנשים ירשמו למוצר SaaS שלך אם המוצר פותר להם בעיה, בלי קשר לטכנולוגיה שמאחורי המוצר. ואחרי שהם ירשמו יהיה לכם הרבה יותר קל להחליף את מנגנון ה Deployment, כשתדעו שיש לכם ביד מוצר ששווה את ההשקעה שלכם.