ארבעה שלבים בתהליך לימוד והקשיים במעבר ביניהם
בכל פעם שאנחנו מתחילים ללמוד מיומנות חדשה אנחנו הולכים לעבור בארבע התחנות הבאות:
לא יודע שאני לא יודע - התחנה הראשונה היא נקודת ההתחלה. אני רוצה ללמוד Vue אבל אין לי מושג מה זה בכלל ומה צריך ללמוד. אני רק יודע שיש את הדבר הזה שאני צריך לדעת ואני עדיין לא יודע אותו. אני אוהב את השלב הזה כי פה יש הכי הרבה מוטיבציה, הכל נראה מעניין ויש אינסוף מקורות מידע רלוונטים. המכשול המרכזי בשלב הזה הוא התחושה שהכל קל מדי, שאני מבין את זה ושאפשר להמשיך הלאה.
יודע שאני לא יודע - תחנה שניה (מכונה גם "איזה דיכאון אין מצב שאצליח את זה") אליה אתה מגיע כשאתה מבין שהדבר הזה שתכננת ללמוד הולך להיות הרבה יותר מסובך ממה שחשבת בהתחלה. זה המקום שבו אתה מתחיל לראות את ההיקף של כל הדברים שאתה לא יודע, ומבין למה יש כל כך הרבה ספרים של מאות עמודים על טכנולוגיה זו. המכשול המרכזי בשלב הזה הוא התחושה שזה גדול עליך, שצריך יותר מדי השקעה בשביל להיות טוב בזה ושבעצם זה לא כזה חשוב. אם תצליחו להתגבר על התחושות האלה, לעשות תוכנית ולהמשיך ללמוד בסוף תגיעו לתחנה השלישית.
יודע שאני יודע - התחנה השלישית היא המקום שתגיעו אליו בסוף קורס טוב או אחרי קריאת כמה ספרים וביצוע פרויקטים קטנים. זה המקום שאתה כבר מצליח לבנות תוכנית בטכנולוגיה החדשה אבל במאמץ. עדיין עוצר להסתכל בתיעוד כל כמה דקות, עדיין מחפש להיזכר בשם הפונקציה, עדיין מעתיק קטעים מ Stack Overflow, עדיין דברים לא עובדים מכל מיני סיבות ואתה לא מבין למה. לכאורה הכל עובד כמו שצריך אבל בלב אתה מרגיש שלכל האחרים זה הולך יותר בקלות. המכשול המרכזי בתחנה זו הוא התחושה ש"זה לא בשבילי", ושבשביל להתקדם צריך איזה כישרון גדול שפשוט לא נולדתי איתו.
לא יודע שאני יודע - תחנה רביעית ואחרונה בלימוד אליה אנחנו מגיעים אחרי התמדה והמשך תרגול ובניית עוד ועוד פרויקטים היא הרגע שדברים פשוט מסתדרים. אתה כבר לא עוצר להסתכל בתיעוד, אתה כבר לא צריך את ההשלמה האוטומטית ואתה רואה את הדרכים הנכונות לגשת לבעיות בצורה אינטואיטיבית. המכשול המרכזי בתחנה זו הוא התחושה שזה תמיד היה ככה, שבעצם זה לא כזה מסובך ושכולם יכולים לעשות את זה, ולשכוח את כל הדרך הארוכה שעברת.
שימו לב לתחנות, באיזו תחנה אתם כרגע ולתחושות שגורמות לכם לרצות לברוח. ככל שאנחנו יותר מודעים לתהליך כך קל יותר להתמיד בו ולהגיע לסוף.
נ.ב. קרדיט לקלותילד על ההשראה לפוסט זה ולחיים בכלל.