אני זוכר בתור ילד בבית ספר שהיו קצת שיעורים שמדברים בהם אבל היו לא מעט שיעורים שבהם המורה מדברת ואתה יושב וכותב. אחרי זה באוניברסיטה שוב היו קצת שיעורים עם דיונים אבל ברובם המוחלט את המורה החליף פרופסור שעומד ליד הלוח ומדבר ואתה שוב יושב וכותב.

אני לא זוכר הרבה מהתוכן של אותם שיעורים, לא בבית ספר ולא באוניברסיטה, אבל החוויה של לשבת ולכתוב כל מה שאומרים לך ובהמשך ללמוד את זה לקראת המבחן היא חוויה מעצבת. היא חוויה שמשדרת יחסי כוחות, תפקידים ותפיסה של המקום שלך בעולם. דווקא את החלק הזה של מערכת החינוך לקח לי הרבה יותר זמן לשכוח.

ולכן כשאני מסתכל קדימה על לימוד ולוקח דוגמאות מהצלחות לימודיות שהיו לי אני מדמיין את העקרונות הבאים:

1. אני רוצה לקבוע כמה להתעמק בכל נושא לפי מידת העניין שלי בו.

2. אני רוצה לקבוע כמה זמן להשקיע בלימוד כל יום, לפי מה שמסתדר או מתחשק לי.

3. אני רוצה לבחור מה יהיה הנושא הבא שאלמד, מתוך מבחר של 2-3 כיווני התפתחות (קצת כמו במשחקי אסטרטגיה ישנים שאתה יכול לבחור איזה טכנולוגיה לחקור).

4. בין אם השקעתי בלימוד 15 דקות או 4 שעות, אני רוצה לקחת משהו שאוכל להשתמש בו בהמשך היום בסיטואציות אחרות: איזושהי הבנה, איזשהו טריק, איזושהי חשיבה אחרת שתעזור לי ביום יום.

5. אני רוצה לבחור את סוג הפעילות הלימודית שתתאים לי - לפתור חידה, לצפות בוידאו, לקרוא מאמר, לכתוב מאמר, להתקדם בפרויקט, לדבר עם חברים על מה שלמדתי, להסביר למישהו אחר, לגשת למבחן, לכתוב עבודה.

6. החיים מלאים הפתעות ותזמונים זה עסק מסובך. אני רוצה להיות מסוגל ללמוד על אש קטנה תקופה בזמן שאני עושה דברים אחרים, ובתקופה אחרת לחזור ולהשקיע יותר בלימודים, בלי שאצטרך להסביר למערכת מה עשיתי בזמן הזה.

7. אני רוצה לקבל פרס אמיתי וספציפי שמתאים למטרות שלי כשהגעתי לאבן דרך משמעותית בתהליך (ולא, ציון טוב בתעודה ממש לא ישמח אותי).