יש לי חבר שעובד כבר שנים בהייטק ועד לאחרונה תמיד היה מאוד מתוסכל: הוא אחד המתכנתים המהירים שפגשתי ובעיקרון היה יכול לסיים כל יום עבודה בחצי מהזמן של יום עבודה רגיל, אבל "בשביל מה?" הוא אומר לי מדי פעם, "היית צריך לראות איך מסתכלים עליי אם אני מעז יום אחד לצאת קודם".

וחברה אחרת שמה לב שלא משנה מה היא עושה היא אף פעם לא מצליחה לעמוד בזמנים. זה נראה כאילו תמיד יש יותר עבודה ממה שהיא מספיקה לעשות, לא משנה כמה היא מתאמצת. יומיים בשבוע היא נשארת לעבוד לתוך הלילה לרוקן את הערימה, ולמחרת רשימת המשימות כאילו מתמלאת מעצמה.

למרות ששני המקרים נראים הפוכים, לשני החברים שלי יש בעיה דומה - שניהם מרגישים שאין להם שליטה על הזמן שלהם. שניהם "לא יכולים" לקחת שעה ביום ללמוד טכנולוגיות חדשות כי הבוס מחליט מה מותר ומה אסור.

והסוד? מסתבר שבתקופת הקורונה שניהם גילו שיש להם הרבה יותר שליטה ממה שהם חשבו, וכנראה תמיד היתה. החבר שעובד מהר למד לנצל את הזמן שהוא מרוויח, והחברה שעובדת לאט למדה להתעלם מחלק מההודעות הנכנסות. שניהם בילו בשנה האחרונה הרבה יותר זמן עם המשפחה ממה שאי פעם חשבו שאפשרי.

בואו לא ניתן לסוד הזה להישכח- גם כשאנחנו מתקרבים לחזרה למשרד לפחות לחלק מהשבוע. יש לכם הרבה יותר שליטה על הזמן שלכם ממה שתמיד היה נדמה, וכמו שאפשר לנצל אותה כדי לבלות יותר זמן משפחה, אפשר יהיה (כשהילדים חוזרים למסגרות) לנצל אותה כדי ללמוד טכנולוגיות חדשות, להתחיל לכתוב בדיקות אוטומטיות ולבנות תהליכי עבודה טובים יותר בחברה שלכם.