מצאתי לאחרונה פודקסט בשם Russian with Max. מקס הקליט מעל 100 פרקים, כל פרק באורך כ 50 דקות ברוסית מספיק איטית ופשוטה כדי שאפילו אני אצליח להבין את הרעיון המרכזי מהפרק.

בינתיים הספקתי להקשיב לשני פרקים, ואני יודע מניסיון ומהגיון בריא שאם אקשיב לפרק ביום ב-3 חודשים הקרובים זה ישפר משמעותית את ההבנה שלי ברוסית.

ואז התחלתי לחשוב-

אולי אני יכול לקצר זמנים? מה אם אקשיב ל-3 פרקים ביום? או אכוון את המהירות לכפול 2 ואקשיב ל-6 פרקים ביום? אם אצליח לסיים להקשיב לכל 100 הפרקים של הפודקסט בשלושה ימים, האם אוכל לקבל את אותה דחיפה קדימה, כמו בתוכנית הפרק ביום המקורית שלי?

כמובן שלא.

שני דברים חשובים הולכים לאיבוד בגירסת הלמידה בהילוך מהיר:

1. הראשון הוא הזמן שהמוח מעבד את מה שנכנס בזמן ההאזנה עצמה. בלי קשר לקצב הדיבור, להקדיש 50 דקות בתוך פעילות נותן למוח יותר זמן עיבוד מאשר להקדיש 25 דקות לאותה פעילות, אפילו אם המילים שנשמעו הן אותן מילים.

2. והשני, ואולי יותר חשוב, הוא הזמן שהמוח מעבד את מה שנכנס בין הפרקים.

אז בדוגמה קונקרטית אני יושב ומקשיב לפרק על מוזיקת רוק בברית המועצות ומקס מספר איך פעם צרבו תקליטים על צילומי רנטגן ישנים כי אסור היה להכניס תקליטים לשם, וכשנגמר הפרק אחרי עשרות פעמים שהוא חזר על המילה הרוסית ל"תקליט" הייתי בטוח שזהו, שאת המילה הזאת אני לא אשכח לעולם. נו, לא תופתעו לשמוע ששלוש שעות אחרי זה פתאום ניסיתי להיזכר במילה ל"תקליט" והיא לא היתה שם.

אנחנו בונים את הידע בשכבות ובצורה אסינכרונית. שומעים קצת, מעבדים קצת, ואז עוברים למשהו אחר וחוזרים. בשביל לחזק את הידע - בכל תחום - כדאי לתת למוח זמן בתוך הפעילות וזמן אסינכרוני בין הפעילויות. לכן אין טעם להתמקד בכמה מהר אני מסיים לצפות בכל סרטי הוידאו או תוך כמה זמן אני מצליח לסיים אוסף תרגילים מסוים. הרבה יותר מעניין ואפקטיבי לבנות תוכנית לימודים שמורכבת מפעילויות לימודיות יומיות, מגוונות, ועם הפסקות ביניהן. תנו למוח לבנות את השכבות בקצב שלו והבניין שאנחנו בונים יישאר יציב לאורך זמן.