את רוב נושאי הלימוד אין בעיה לשבור לחלקים קטנים כדי ללמוד אותם בשלבים ובצורה מסודרת לפי קצב הלימוד שמתאים לנו. אבל, להבין איך החלקים השונים מתחברים חזרה למיומנות אחת זה כבר סיפור הרבה יותר מסובך.

זאת הסיבה שתלמידי בית ספר יכולים ללמוד 4 שנים ערבית, ואחרי זה לא מסוגלים לנהל שיחה או אפילו לקרוא ספר. וזאת הסיבה שאנחנו שוכחים מיד אחרי המבחן את כל מה שלמדנו.

בלי החיבורים אי אפשר לייצר שימוש משמעותי במה שלמדנו, אי אפשר לשלב אותו בחיי היום יום ולכן הרבה יותר קשה להמשיך ולזכור.

בתכנות בדרך כלל לומדים את החיבורים מכתיבת פרויקט. ככל שהפרויקט יותר גדול ומשלב יותר מנגנונים, כך אנחנו "נאלצים" לגלות איך המנגנונים השונים שלמדנו מתחברים ועובדים יחד ובאיזה מנגנון שווה להשתמש בכל סיטואציה. הבעיה עם כתיבת פרויקט, קצת כמו הבעיה עם לקרוא ספר בשפה זרה, היא שבתחילת הדרך זאת משימה ממש ממש קשה.

וכן בדוגמת הספר, אפשר להסתכל במילון בכל מילה ובכל משפט, אבל בדיקה כזאת שוברת את הרצף ומזיזה את המבט מהחיבורים בחזרה לדברים עצמם שמתחברים, כלומר המילים או המשפטים, ושוב אנחנו חוזרים ללמוד אוצר מילים או דקדוק במקום ללמוד לראות את התמונה הגדולה.

ובאותו אופן בדוגמת הפרויקט אם כל פעם שאנחנו צריכים להתקדם נעצור ללמוד איך שני מנגנונים מסוימים צריכים לעבוד יחד, אנחנו לעולם לא נוכל להתקדם בפרויקט ושוב נעצור ללמוד עוד נושא ועוד נושא.

הדרך לצאת מהמעגל מורכבת משני חלקים: קודם כל יש לבחור פרויקט ברמה שלכם. הכוונה לפרויקט שאתם יכולים לכתוב בלי לעצור כל רגע לבדוק איך דברים מסוימים מתחברים, ובטח לא ללמוד דברים חדשים במהלך כתיבת הפרויקט. רק כשאנחנו מכירים כבר את כל החלקים אפשר להתאמן על לחבר אותם יחד לפרויקט גדול יותר.

והחלק השני כשאתם כבר בתוך פרויקט שהוא ברמה שלכם הוא להיות בסדר עם דילוגים, טעויות וחיבורים לא נכונים. המטרה היא לא לחבר את הכל בצורה האידאלית, אלא לחבר את הדברים בצורה עובדת. בשלב שני אפשר ורצוי להסתכל אחורה, למצוא בעיות בחיבורים ולשפר.

גם כשאתם מרגישים שאתם כבר יודעים את כל החלקים של נושא מסוים, ואולי דווקא כשאתם מרגישים את זה, זה הזמן להתחיל להתאמן על החיבורים.