מאוד מפתה להסתכל על נושא עצום שאתה צריך ללמוד ולתכנן תוכניות שאפתניות, משהו כמו "אם אני רק אשב כל היום ללמוד אוכל להספיק בשלושה חודשים וקצת ללמוד את כל עולם ה Full Stack". ובאמת כשאנחנו מסתכלים על בוטקמפים ותוכניות הלימוד שלהם אנחנו רואים למשל תוכנית בת 16 שבועות בה לומדים MongoDB, Express, Node.JS, HTML, CSS, JavaScript ו React מאפס, וחושבים אוקיי, אני יכול לעשות את זה, אני רק צריך לשבת מספיק ברצינות.

ואז משהו קורה. אולי תקופה של חוסר מוטיבציה, אולי ילד חולה, אולי נושא שפתאום הסתבכת איתו, זה לא באמת משנה. משהו תמיד קורה. וכשמשהו קורה אנחנו מגלים שהתוכנית הגרנדיוזית שבנינו לא השאירה מקום להתמודד עם ההאטה הזמנית. אנחנו מתחילים לצבור פיגור, מתכננים עוד כמה ימים איזה לילה לבן להשלים את הפער ובסוף מוותרים. הפער גדל מהר מדי.

האלטרנטיבה היא לשנות את הסיפור לגבי לימוד ולגבי מטרות הלימוד. במקום ללמוד הכי מהר שאפשר כדי "להשיג" את התעודה או הידע, מצאו את הקצב שלכם ולמדו כל יום כמה שתצליחו. גם עשר דקות זה טוב ואם מצליחים שעה זה מצוין.

המטרה פה היא להסתכל על הלימוד בתור "משחק אינסופי", שנותן את הפירות שלו לאט ובקצב שלו ואנחנו לא יודעים מה נקבל ומתי. בטווח הרחוק זה הצב שניצח במירוץ כי התמדה מנצחת ספרינט, והכלל היחיד של התמדה הוא לא לשבור את הרצף.