משבר המוטיבציה הראשון הוא קל - זה המשבר שקורה לפני או ממש בתחילת תהליך הלימוד, כשאתה עדיין פוחד מכל הדברים הרעים שהולכים לקרות ומהשינוי שהולך להגיע. זה הזמן שאנחנו מורחים לפני שמתחילים לעשות ספורט, או ביטול האימון בשבוע השני של התוכנית בגלל שטות כזאת או אחרת.

משבר המוטיבציה השני הוא כבר סיפור אחר כי אתה לא מצפה לו. המשבר הזה קורה שלושה חודשים או שנה לתוך הפרויקט. והוא יכול לתפוס מתכנתים גם אחרי שנתיים או שלוש של עבודה בתחום.

כשאתה רק מתחיל פרויקט אין לך ממש מושג איך תרגיש איתו ואיך הפרויקט ישפיע לך על החיים. יש חלום, זה בטוח, אבל החלום הזה מצויר בקווים מאוד כלליים, משהו כמו "אני רוצה להיכנס לכושר", "אני רוצה להרגיש טוב יותר במהלך היום" או "אני רוצה להיראות טוב יותר".

ואז מתחילים לעבוד ובהתחלה זה קשה כי שום דבר לא מצליח ואי אפשר כמעט לדמיין איך זה ירגיש כשהכל יעבוד טוב, אבל בשלב מסוים דברים כן מתחילים להצליח: פתאום אתה מצליח לסיים ריצה בלי להתמוטט אחרי, או מצליח לכתוב תוכנית שלמה שגם עובדת. וכשזה חוזר על עצמו עוד שבוע ועוד שבוע אפשר להתחיל לדמיין מה זה אומר "אורח חיים ספורטיבי" או "חיים בתור מתכנת" או "חיים בתור מוזיקאי". פתאום במכה אחת אפשר לראות ולהבין את כל ההשקעה שעוד נדרשת ושעוד תידרש לעד כדי להגשים את החלום, וההבנה הזאת יוצרת משבר מוטיבציה רציני.

הבעיה עם המשבר השני היא שלכל דבר בחיים יש מחיר, וגם אם תעזוב את הפרויקט עכשיו אחרי שגילית את המחיר האמיתי שלו אף אחד לא מבטיח לך שהפרויקט הבא יתנהג אחרת. למעשה רוב הסיכויים שגם בפרויקט הבא תגיע למשבר המוטיבציה השני, ובדיוק באותה נקודה. מצד שני לפעמים ההבנה האמיתית של הפרויקט גם חושפת משהו לגבי היחס שלך אליו ומגלה שעדיף לברוח.

שתי דוגמאות קלות ומסקנה -

1. מתכנת שלמד 3 שנים ואחרי זה התאמץ ומצא עבודה, אבל אחרי שנתיים של עבודה מרגיש שהחיים בתור מתכנת לא מתאימים לו ובעצם היה רוצה לעשות משהו אחר לגמרי.

2. סטארט-אפיסט שבונה MVP למוצר ואחרי חצי שנה של עבודה מבין שייקח לפחות עוד כמה חודשים עד שיוכל להגיע למשהו מספיק טוב בשביל לגייס עבורו כסף, ומרגיש שאין לו כוחות להמשיך.

שני המקרים מתארים משבר מוטיבציה שני אבל ההבדל ביניהם מאוד בולט. לראשון נרצה להגיד להתעלם מהעלות השקועה, את השנים האבודות הוא כבר לא יקבל חזרה, ולחפש עבודה אחרת. לשני נרצה להגיד שכדאי למצוא דרך להמשיך לעבוד, גם אם בקצב יותר נמוך ובשילוב עבודה אחרת, כי החלום עדיין לא עזב אותו.

במקרה הכללי, משבר המוטיבציה השני הוא ההזדמנות לזהות עד כמה הפרויקט היה חשוב לנו ועד כמה הוא חשוב לנו עדיין. כשהפרויקט חשוב שווה להסתכל למשבר טוב טוב בעיניים, לחייך ולהמשיך לנסוע קדימה. כשהמחשבה על הסוף רק מגבירה את הבחילה, זה הזמן לברוח.